דיאלוגים גבר ואישה חרד ומבוהל

האקדמיה לאמנויות הבמה

דיאלוגים

ilg;ui;guij;

 

 

חרד ומבוהל

(צ'ופק מכווץ. נכנסת שטינס. הוא נרתע).
צ'ופק: אל תרביצי!
שטינס: צ'ופק ארוסי, לפנות ערב הצעת לי נישואים, ואני חייבת לחבק אותך!
צ'ופק: לחבק?! בשביל מה?! מי את?!
שטינס: הוא שואל מי אני! אני שטינס, ארוסתך החוקית! קום להתחבק!
צ'ופק: [מתכווץ עוד יותר]
אל תתקרבי! מה את רוצה ממני?! מה עשיתי לך?! אני לא אוהב לגעת באנשים שהם לא אני!
שטינס: אבל צ'ופק שלי, אנחנו מוכרחים, אתה יודע – אהבה!
צ'ופק: [במרירות, לעצמו]
"אהבה"! עד אתמול ישנת במיטה בשקט, אינדיבידואל, בעל-בית לנחרותיך; פתאום – שכן! וישר למיטה שלך! שכן עם שדיים וכתונת-לילה! ולא סתם שכן שאומר "לילה טוב" ונרדם בשקט בחלקה שלו, לא, פתאום השכן עם השדיים מזיע, מתאדם, משתגע, מתנפל עליך, מקלף ממך את הפיז'מה, מגלגל אותך, תופס לך במקסיקני, מושך אותו, מטלטל אותו, מכניס אותו השד-יודע-לאן ומסמרטט אותו לגמרי, מדביק לך את הפנים שלו לפנים שלך, מכניס לך את הלשון שלו עד הגרון כמו מקל של רופא, וככה אתם שוכבים, עיניים מול עיניים, אתה מסתכל – הוא מסתכל, אתה לא מבין מה ה ו א עושה כאן, והוא לא מבין מה א ת ה עושה כאן, ולאף אחד לא נעים לשאול, וככה שלושים-ארבעים שנה עד שמתים.
[שטינס פוסעת צעד לעברו]
לא להתקרב! לא לגעת!
שטינס: [קוראת בקול]
אמא! אמא!
[נכנסת טרומפצ'ה]
צ'ופק: אל תרביצי!
שטינס: הוא לא נותן להתקרב ולגעת!
טרומפצ'ה [בטון מאיים]
מה?! מסרב יחסים?! בועט ברחם של שטינס'ל בתי?! למוסד!
[תופסת אותו בצווארונו, מנערת אותו כסמרטוט. צ'ופק מגמגם מרוב בהלה, משתין במכנסיו]
צ'ופק אַל תַר… אַל תַר… אל… גברת… גברת טרומפצ'ה…
טרומפצ'ה אתה שלנו, אידיוט! שלנו!
צ'ופק: אַל תַר… אַל תַר…
[מתעלף]
שטינס :עשה במכנסיים! הרטיב!
שטינס: על הרגליים כשכלתך האוהבת ניגשת!
[צ'ופק קם בפיק-ברכיים]
אוהב את ארוסתך החוקית?!
צ'ופק: [רותת]
אוֹ… אוֹ… אני לא יכול לדבר בלי מכנסיים! אני מוכרח מכנסיים!
שטינס :אין מכנסיים! אתה מקולף! אתה מלפפון! אוהב את ארוסתך החוקית?
צ'ופק: [זועק לפתע]
אני לא עונה לשאלונים בלי מכנסיים!
שטינס: מה?! עוד פותח פה גדול?!
[מניפה עליו יד]
צ'ופק: אל תרביצי!
[מייבב, כורע ארצה, מגן בידו האחת על פניו ובשניה על מבושיו. שטינס עומדת מעליו ומסתכלת בו בשאט-נפש]
שטינס: איחְחְחְ, איזה זבל שאני פה אוהבת, איזה כלום, איזה גועל! טוב שהאהבה שלי אליך היא טהורה, שְתִינָאִי, כי כבוד אין לי אליך בכלל! כבוד? – אין לך אפילו מושג כמה אני בזה לך! גם לא הערכה! כי מי אתה?! מה אתה?! זה פָּנים?! זו אישיות?! על ידידות אין מה לדבר, התארסתי עם אויב, ואני לא אפסיק להלחם בך עד שאראה אותך קבור עמוק באדמה! חיבה? – איך אפשר לחבב אותך, מה אתה בשבילי, מי אתה, מה קורה בראש המצומק שלך, הכל מזימות, הכל זבל, טינופת, בגידה ואינטריגות! נחש! אתה זר לי יותר מסיני! נחש נייר סיני! ואולי תאווה מינית? – חי-חי, מצאו מי שתהיה לי אליו תאווה, תסתכל על עצמך, ממחטה משומשת! מה נשאר אם ככה? מה מחזיק אותי לצידך, מה מכניס את שנינו לחופה ולמיטה ולקשר בל יינתק עד המוות?! – אהבה! השד יקח את האהבה, מי יכול להבין מה זו אהבה!
[יוצאת בחרי-אף]
צ'ופק: [לעצמו]
היא מגרה אותי משהו לא רגיל!
[קופץ למיטה, מתכסה ומתחיל לאונן כשהוא נוגח ומשפשף את בטנו במזרן]
גם האמא שלה! שתי נשים נפלאות! עבות, רגזניות, צועקות, האמא אפילו יותר מהבת! רגליים עבות ומוצקות, רוקעות בריצפה בכעס! פנים נפוחים, אדומים מרוגז ומקומטים מחמיצות! ובאיזו סמכותיות היא תקעה "לשנתיים בית כסא" – לא הייתי יכול שלא לציית! פקודות כאלה שנובחת עליך נקבה נפוחה עם תחת אדיר בעל אישיות בומבאסטית מוכרחים למלא! אח, כמה אני אוֹהַב את השטינס'ל שלי כשהיא תקום מהשינה, מסריחה ומקומטת עם גוף שמן ועבה! אני כבר אהיה באמבטיה על הברכיים, מכבס לי את הגרביים, והיא תיכנס ערומה, מנופחת, מוצקה, פנים מקומטים וזועפים משינה, שערות פרועות, מגרדת בפצעון אדמדם בישבן, ומביטה בעיניים מוצפות דם ומטומטמות בעולם, לא מבינה למה היא חיה, למה נולדה, מה היא עושה בעולם, יודעת רק שהיא צריכה להשתין ולהפליץ. היא תראה אותי ותפהק בפה מצחין מלא ריר צמיג עד התפוקקות הלסתות, ואני לא אורשה לצאת החוצה כי אני באמצע הסטאז', ואז היא תשב על האסלה, קודם כל תתקע פליץ קטן, ציוץ, ואחר כך תשתין את השתן הגדול של הבוקר, מפל סמיך עם שתיים-שלוש הפסקות בין קילוח לקילוח, שבאחת מהן יתפרץ עוד פלוץ אחד פרוע, עמוק, לא מתוכנן. אח, איזו אשה! ואמא שלה עוד יותר, עוד יותר, יותר עבה, יותר רגזנית, יותר מקומטת, יותר מסריחה, יותר מפליצה! אח, כמה הן מגרות אותי! כמה אני לא אוהב נשים עדינות, משוררות חוורות, אלה משקרות אותך, מעמידות פנים… אשה נולדה להפליץ!
[אוננותו הולכת וגוברת, הוא מתקרב לשיא]
אח-אח, נולדו להפליץ… שטינס'ל וטרומפצ'ה…שנתיים בית כסא… איזה יסורים… חריפות גדולה… נולדו להפ… להפ…
[עומד "לגמור" כשבפתח מופיעה טרומפצ'ה עם זוג תחתוניו של צ'ופק תלוי על מקל-מטאטא, ואחריה שטינס ופנדרצקי. צ'ופק אינו מבחין בהיכנסן, וממשיך לחתור לקראת ה"גמר". שלוש הנשים מתבוננות בו לרגע, ולפתע מזנקת טרומפצ'ה לעברו ומכה בישבנו בכל כוחה]

* לשימוש אישי בלבד

להרשמה התקשרו:

טל׳: 077-5518861
נוסף: 050-3350753
שעות הפעלות:
בימי : א׳-ה׳ בלבד
בין השעות:
10:30-18:30
קורס מתקיים:
רח' המסגר 56. תל אביב – יפו.

האקדמיה פועלת במרכז ת"א במיקום מושלם ונוח. מתכונת ההוראה הינה חדשנית ומודרנית המעניקה לכל סטודנט אפשרות לביטוי אישי ותמורה מלאה בכל רגע בשיעור. תוכנית הלימודים והמורים המבוקשים ביותר בישראל יצרו חווית לימוד אחרת שאותה ניתן להשיג בלעדית באקדמיה.
אין עוד מקום כזה בישראל.

מסלול לימודים

מידע למתעניין

בוגרים

גלריה

הרשמה

כתבו לנו


נבנה ע"י אנדלס בניית אתרי תדמית עסקיים