דיאלוג גבר ואישה מתוך המחזה גן הדובדבנים

האקדמיה לאמנויות הבמה

מאגר דיאלוגים

ilg;ui;guij;

 

 

גן הדובדבנים

אניה:  (צוחקת) אנחנו צריכים להודות לקבצן הזה. הוא הפחיד את וריה. עכשיו אנחנו לבד.

טרופימוב: וריה פוחדת שאולי נתאהב והיא לא משאירה אותנו רגע לבד. במוח המוגבל שלה היא לא תופסת שאנחנו מעל לאהבה. שהמטרה שלנו היא לעקוף את הקטנוניות ואת האשליות, את כל מה שמפריע לנו להיות מאושרים וחופשיים. זאת משמעות החיים שלנו. קדימה! אנחנו צועדים בלי מעצורים לקראת הכוכב הבהיר שמאיר לנו מרחוק! קדימה! אל תפגרו חברים.

אניה:  (סופקת כפיים) אתה מדבר כל כך יפה.

(שתיקה) נפלא כאן היום.

טרופימוב: כן, מזג אויר נהדר.

אניה: מה עשית לי פטיה? למה אני כבר לא אוהבת את גן הדובדבנים כמו שאהבתי אותו פעם? חשבתי שאין בכל העולם מקום יותר יפה ממנו.

טרופימוב: רוסיה כולה היא הגן שלנו. העולם הוא גדול ויפה ויש בו הרבה מקומות נפלאים.

(שתיקה) תחשבי על זה, אניה, סבא שלך ואבא של סבא שלך וכל אבות אבותייך היו בעלי עבדים. הם היו אדונים לבני אדם. את לא רואה שמכל דובדבן שבגן, מכל עלה, מכל גזע, מתבוננים בך יצורים אנושיים? את לא שומעת את הקולות שלהם? הם היו אדונים לנפשות חיות – וזה עיוות את כולכם, את אלה שהיו לפניכם וגם אותכם, אלה שחיים עכשיו. אמך, דודך, ואפילו את עצמך, אתם לא תופסים שאתם חיים על חשבון מישהו, על חשבונם של אותם אנשים שאתם לא מרשים להם להיכנס אליכם הביתה. אנחנו מפגרים לפחות במאתיים שנה. בינתיים אין לנו שום דבר. אין לנו עמדה ברורה ביחס לעבר, אנחנו רק מתפלספים, מתאוננים על השעמום או שותים וודקה. הרי ברור לגמרי שבשביל לחיות בהווה, אנחנו חייבים קודם כל לכפר על העבר ולגמור איתו אחת ולתמיד, ואת זה אפשר לעשות רק על ידי סבל, רק על ידי עבודה מאומצת ורצופה. תביני אניה.

אניה: הבית שאנחנו גרים בו, כבר בעצם מזמן לא שייך לנו. אני אשאיר הכל ואלך מכאן, אני נשבעת לך.

טרופימוב : קחי את המפתחות של הבית, תזרקי אותם לבאר ותלכי. תהיי חופשייה כמו הרוח.

אניה : (בהתפעלות) אתה אומר את זה כל כך יפה.

טרופימוב: תאמיני לי אניה, תאמיני לי, אני עוד לא בן שלושים, אני צעיר, אני עדיין סטודנט, אבל הספקתי כבר לסבול כל כך הרבה. כל חורף אני רעב, אני נעשה חולה ומיואש, עני כמו קבצן, ולאן הגורל לא טלטל אותי, איפה לא הייתי. ובכל זאת, תמיד, בכל רגע של היום והלילה אני מלא תקוות נפלאות. אני חש את האושר אניה, אני רואה אותו

אניה: (מהורהרת) הירח עולה….

(נשמעת נגינתו של יפיחודוב, אותה נעימה עצובה כמיקודם. הירח עולה. ממרחק נשמע קולה של וריה המחפשת את אניה וקוראת: "אניה, איפה את?")

טרופימוב: כן, הירח עולה. (שתיקה) הנה האושר, הנה הוא בא, הנה הוא מגיע. אני שומע את  הצעדים שלו. וגם אם לא נזכה לראות אותו, אם לא נזכה לטעום ממנו, מה זה משנה? אחרים יראו אותו!

* לשימוש אישי בלבד
את המחזה ניתן לקבל ב׳האקדמיה לאמנויות הבמה׳ של דים אמור.

להרשמה התקשרו:

טל׳: 077-5518861
נוסף: 050-3350753
שעות הפעלות:
בימי : א׳-ה׳ בלבד
בין השעות:
10:30-18:30
קורס מתקיים:
רח' המסגר 56. תל אביב – יפו.

האקדמיה פועלת במרכז ת"א במיקום מושלם ונוח. מתכונת ההוראה הינה חדשנית ומודרנית המעניקה לכל סטודנט אפשרות לביטוי אישי ותמורה מלאה בכל רגע בשיעור. תוכנית הלימודים והמורים המבוקשים ביותר בישראל יצרו חווית לימוד אחרת שאותה ניתן להשיג בלעדית באקדמיה.
אין עוד מקום כזה בישראל.

מסלול לימודים

מידע למתעניין

בוגרים

גלריה

הרשמה

כתבו לנו


נבנה ע"י אנדלס בניית אתרי תדמית עסקיים