דיאלוג גבר ואישה מתוך המחזה מאין באת

האקדמיה לאמנויות הבמה

מאגר דיאלוגים

ilg;ui;guij;

 

 

מאין באת

(ליאון מתרגש ולוקח את הכסף, ומחבק אותו, נפרדים, לפתע חולפת אישה לבושה בהידור, ליאון מתיישב)

אישה: (פונה אליו, פותחת את הארנק ונותנת לו שטר של 100 שקלים) קח בבקשה, לך תאכל משהו…

ליאון: זה בסדר.. תודה .. תודה גברת.. אבל יש לי, קיבלתי כבר… אני בסדר… תודה רבה לך

אישה: (מסתכלת עליו לרגע מופתעת) רגע…רגע… אתה מוכר לי מאיפה שהוא.. תוריד רגע את הכובע…

ליאון: (מסיר את הכובע) אני לא זוכר שאני מכיר אותך…

אישה: (ממש מופתעת ומתרגשת) אני לא מאמינה.. זה אתה הספר מהמספרה, ליאון, אתה לא מבין, כמה אני מחפשת אותך, חיפשתי אותך במספרה שלך והיא סגורה, חיפשתי בכתובת שגרת ואמרו לי שזרקו אותך מהבית כי הסתבכת בחובות, איפה לא חיפשתי אותך, אף אחד לא יודע איפה אתה…

(לאט לאט מתקהלים עוברי אורח דוממים שעומדים סביבם בחצי גורן ומתבוננים בנעשה)

ליאון: מי את? למה את מחפשת אותי?

אישה: (מנסה לקחת אוויר ולשלוט בעצמה) אוי… אני לא יודעת מאיפה להתחיל… בוא נתחיל מזה שאני זאת ההומלסית שהייתה אצלך במספרה ושנתת לה מאה שקלים לאוכל וגם את כרטיס הלוטו שלך, זוכר?

ליאון: מה? זו את?  לא יכול להיות.. את נראית שונה כל כך שונה.. אבל איך? היית הומלסית ועכשיו את נראית מסודרת.. זה לא מסתדר לי…

אישה: החיים לפעמים מזמנים לנו הפתעות…

ליאון: לי את מספרת… רק שתדעי מאז הביקור שלך במספרה כל הנאחסים האפשריים נפלו עלי… נהייתי בעצמי הומלס..

אישה: כנראה ששום דבר בחיים האלה לא קורה סתם.. אתה יודע לפני 26 שנים הייתי נשואה טרייה, בעלי היה איש עסקים, העתיד נראה מבטיח, ואז ביום בהיר אחד הוא קיבל דום לב ומת במקום, לאחר השבעה התברר שהיו לו צדדים אפלים, בין היתר הוא גם היה מהמר כפייתי שהשאיר חובות מפה ועד להודעה חדשה, והיו לו חובות ענק גם בשוק האפור, אתה מבין? שוק אפור… מי לא רדף אותי.. כל העולם התחתון.. איומים, רימון יד ליד הדלת..אלימות ומה לא.. וגם לא היה לי מי שיעזור לי בכל הגהנום הזה… אההה ושכחתי לציין שהייתי גם בחודשים האחרונים של ההיריון…

ליאון: מה את אומרת.. לא יאומן…

אישה: כן.. עד שנאלצתי לעזוב כגנבת באמצע הלילה את הדירה שבה הייתי גרה בשכירות,  ומאז לחיות כל השנים ברחובות, לטשטש את הזהות שלי ולהסתתר מהנושים, רק ככה היה לי קצת שקט ואף אחד לא היה דופק לי בדלת בלילות ומאיים עלי שאם לא אחזיר את החובות אז זה יהיה הסוף שלי…

ליאון: וואי… איזה סיפור… מסכנה… ומה נגמר עם ההיריון?

אישה: אפילו הלידה הסתבכה, התינוק כנראה הרגיש ולא רצה לצאת לאוויר העולם, בסוף מלידה רגילה זה עבר לניתוח קיסרי … גם אני וגם התינוק היינו בסכנת חיים.

ליאון: מה את אומרת. ואיך גידלת את התינוק? איך הסתדרתם?

אישה: (לוקחת אוויר) תבין לא הייתה לי ברירה.. רציתי שלתינוק יהיו חיים יפים יותר מאשר לחיות עם אימא שחיה ברחובות כמו חיה נרדפת… (נשברת) נאלצתי להשאיר את התינוק בבית החולים,  ונעלמתי שוב לרחוב… לא הפסקתי לבכות ולהתפלל שהילד יזכה למשפחה טובה, שיהיה מאושר, ושאולי יום אחד אזכה שוב לראות אותו..לחבק אותו…

ליאון: מדהים! לא תאמיני אבל גם לי יש את אותו החלום לפגוש יום אחד את אימא שלי.. גם אני בעצמי ננטשתי בבית חולים..

אישה: אני יודעת ליאון… כשנתת לי את כרטיס הלוטו אמרת שהלוואי והיית יודע מאין באת, וציינת שאתה שולח את מספרי היום הולדת שלך, שראיתי את הטופס הבנתי שזה בדיוק התאריך שילדתי אותך ושאתה הבן שלי…

ליאון: מה???

אישה: ואתה גם לא תאמין…  הטופס שלך זכה ב5.5 מיליון שקל…

ליאון: מה?

אישה: כן, בכסף סגרתי את כל החובות של בעלי לשעבר ועוד נשאר לי לא מעט, אחרי כל השנים סוף סוף אני גרה בבית עם מקלחת ומטבח, אני כבר לא צריכה להסתתר מאף אחד,  איפה לא חיפשתי אותך, רציתי לספר לך שאני האימא שלך ופשוט נעלמת כמו שהאדמה בלעה אותך.

ליאון: רגע …שאני אבין,  את האימא הביולוגית שלי?

אישה: כן ליאון, (פורסת ידיה לחיבוק) בוא אל אימא…

ליאון: (רוצה לבוא ונעצר) אבל..אבל.. עוד לא סלחתי לך.. קשה לי.. כל השנים לא הפסקתי לחשוב ולכעוס עלייך, נשבעתי שלא אסלח לך.. שנאתי אותך כל כך… (עובר תהליך של הבנה)  אני מבין שגם אני במצבי עכשיו לא הייתי יכול לגדל ילד.. ואת היית במצב גרוע בהרבה ממני…

(ליאון מתקרב בהתרגשות מחבק אותה ובוכה ומתפרק בידיה, עוברי האורח מנגבים דמעה)

ליאון: אני סולח לך אימא.

אישה: תירגע ליאון… עכשיו אני פה, אדאג לך, אני לא שכחתי מאין באת, אתה הבן האובד שלי, אעזור לך..תבוא לגור אצלי.. תהייה לך מיטה חמה ואבשל לך, הכל יהיה בסדר.

ליאון: ומה יהיה עם החובות שלי?

אישה: עכשיו, לא חסר לי כסף בזכות כרטיס הלוטו שלך, זה יספיק כדי לסגור לך את כל החובות.. ונוכל סוף סוף להשלים את השנים שלא היינו ביחד.

ליאון: מזל שנהייתי הומלס, לפחות עכשיו אני יכול להבין אותך למה נטשת אותי.

אישה: (לקהל) יש פתגם חכם ביהדות שאמר הילל הזקן, "לעולם על תדון את חברך עד שתהייה במקומו". 

* לשימוש אישי בלבד
את המחזה ניתן לקבל ב׳האקדמיה לאמנויות הבמה׳ של דים אמור.

להרשמה התקשרו:

טל׳: 077-5518861
נוסף: 050-3350753
שעות הפעלות:
בימי : א׳-ה׳ בלבד
בין השעות:
10:30-18:30
קורס מתקיים:
רח' המסגר 56. תל אביב – יפו.

האקדמיה פועלת במרכז ת"א במיקום מושלם ונוח. מתכונת ההוראה הינה חדשנית ומודרנית המעניקה לכל סטודנט אפשרות לביטוי אישי ותמורה מלאה בכל רגע בשיעור. תוכנית הלימודים והמורים המבוקשים ביותר בישראל יצרו חווית לימוד אחרת שאותה ניתן להשיג בלעדית באקדמיה.
אין עוד מקום כזה בישראל.

מסלול לימודים

מידע למתעניין

בוגרים

גלריה

הרשמה

כתבו לנו


נבנה ע"י אנדלס בניית אתרי תדמית עסקיים