[קצת מאוחר יותר באותו ערב. מרפסת בבית טיגלך הפונה אל הרחוב. חפץ עומד במרפסת.]
חפץ: [מדבר אל עצמו ומגחך] היהיהי, היהיהי, טיגלך וכלמנסע מבלים עם פוגרה והארוס שלה במועדון הלילה, ואני נשארתי בבית עם הרהיטים. עומד לי על המרפסת בחושך, עם הכסאות והשולחנות. היה זמן שפוגרה עוד היתה כאן, והדירה היתה מלאה תנועה וחום. רע לי, רע לי מאוד, הלב דופק בכוח ולא נותן לי מנוחה, אני מזיע כל הזמן. הייתי ברצון מתקמט לי עכשיו והופך לכדורון ומתגלגל מתחת לארון. מה שמפריע לי באמת זה עמוד-השדרה שלי. כביכול לטובתי, מחזיק את הגוף, אבל בעצם מוקיע את הראש ברבים, לא נותן להתקמט, להיות כדורון, [מתכווץ] היהיהי, כדורון. אני פונה אל עמוד-השדרה: תן לראש שלי להישמט, תן לי ליפול ולהתגלגל, תן, לי, היהי, למטה, היהי. [מתאמץ ואינו מצליח] הוא לא יתן, אויב שלי, ממש אויב. אני סוחב אתי אויב בתוך הגוף שלי. [שוקרא עובר ברחוב. הוא רואה את חפץ.]
שוקרא: שלום, חפץ אומלל.
חפץ: [מזדקף] שלום, אדון שוקרא. ממתי אני אומלל ?
שוקרא: לא מהיום.
חפץ: אני לא אומלל.
שוקרא: לי ידוע שאתה אומלל מאוד.
חפץ: באיזה מובן ?
שוקרא: אתה יודע בעצמך. אל תעשה לי מבחנים.
חפץ: לא, אני לא יודע. אולי אתה רואה שאני קצת לא-עליז עכשיו, ומזה אתה מסיק שאני אומלל. אבל לכל אחד יש רגעים כאלה.
שוקרא: חפץ, אני לא חדש בעולם, יש לי עיניים ואני משתמש בהם. קבל את מה שאני אומר לך: האומללות שלך פורחת.
חפץ: איזה שטויות! לשמוע ולצחוק.
שוקרא: [בטון קשה] אומלל, למה אתה לא מוריד את הראש?
חפץ: מה ?
שוקרא: כן-כן, את הראש ? למה אתה לא מוריד אותו!
חפץ: לאן?
שוקרא: למטה ! למטה ! למטה, איש אומלל!
מה אתה עומד לי פה על המרפסת כמו מאושר ממשפחת המאושרים ?! מה אתם מעמידים פנים, כולכם, שאצלכם הכל בסדר?!?
הרי אי אפשר לשאת את זה, הרי הצביעות הנוראה הזאת תשמיד לי את הלב! אתם, כנופיות פצועים ומתמוטטים, לא נותנים למאושרים את הזכות האלמנטרית של אדם מאושר – לראות את האומלל אומלל.
למה להם להיות מאושרים, אם כל אומלל נראה ומתנהג כמוהם ? ! טישטשתם את התחומים, הרסתם את הסדר הטוב! ולמה הממשלה מאשרת דברים כאלה, הייתי רוצה לדעת! ממשלה אומללה! אני אומר לך שלא אנוח עד שאעמיד אתכם במקומכם, וכל המסכנות שלך ושל אחיך לאומללות תיראה ברור על הפנים שלכם, והחרפה תנמיך אתכם ארצה, שנדע סוף סוף, אחת ולתמיד, מי אומלל ומי מאושר! העונג בשורה אחת, והכאב בשורה שניה! החיוך בשורה אחת, והצעקה בשורה שניה! כי יש גבול לאנרכיה! ועל כן אני פונה אליכם, אומללים בכלל וחפץ בפרט: תפסו את מקומכם! ראש למטה, כתפיים שמוטות, ואף מלה! אף מלה לאדם מאושר! [צועק] אומללים בני-זונות, הסירו ידיכם המטונפות מן האושר! [פתאם שקט] שאוכל כבר לישון בשקט. [שוב בצעקה] בוז לאומללים! בוז! בוז!!! [בטון רגיל] לילה טוב. [יוצא במהירות]
חפץ: לילה טוב, אדון שוקרא. אני לא אומלל.
* לשימוש אישי בלבד
להרשמה התקשרו:
טל׳: 077-5518861
נוסף: 050-3350753
שעות הפעלות:
בימי : א׳-ה׳ בלבד
בין השעות:
10:30-18:30
קורס מתקיים:
רח' המסגר 56. תל אביב – יפו.
האקדמיה פועלת במרכז ת"א במיקום מושלם ונוח. מתכונת ההוראה הינה חדשנית ומודרנית המעניקה לכל סטודנט אפשרות לביטוי אישי ותמורה מלאה בכל רגע בשיעור. תוכנית הלימודים והמורים המבוקשים ביותר בישראל יצרו חווית לימוד אחרת שאותה ניתן להשיג בלעדית באקדמיה.
אין עוד מקום כזה בישראל.