דיאלוג גבר ואישה מתוך המחזה מעגלים

האקדמיה לאמנויות הבמה

מאגר דיאלוגים

ilg;ui;guij;

 

 

מעגלים

(נכנסת  דניאלה ומתיישבת על אותו הספסל, סדרת מבטים ביניהם ומוחמד ורחל קמים והולכים, דניאלה נשארת לבד ומחכה עד שמגיע מומו, שניהם מתחבקים ומתנשקים).

דניאלה: (גבר שהפך לאישה) אתה יודע מומו, ישנו דבר אחד שאני לא מצליחה בו כאישה, אין פעם שאני אצא עם גרביונים ולא אחזור הביתה עם רכבת, תראה… (מראה למומו את הרכבת בגרביון, הנמשך פנימה לתוך המיני הקצרצר).

מומו: (צעיר, נשי, עונה לה בצחוק) דרך אגב, לאן בדיוק מובילה הרכבת?

דניאלה: אוי, אתה שובב, אבל אם כבר אתה שואל, אז אותי היא הובילה למקום, שלא הותיר לי הרבה ברירה, אלא להחליף תחנה, מגבר לאישה.

מומו: האמת, דניאלה, שאני ממש מקנא בך על שהגעת לתחנה האחרונה, (בעצב) אני מרגיש עדיין תקוע בראשונה.

דניאלה: אל תיסחף מומו, אני עדיין רחוקה מלשבת על זרי דפנה.

מומו: מה עוד נותר לך לעשות? ( אומר תוך כדי שמראה על גופה את השינוי) יצאת מהארון, הגדלת חזה, עשית ניתוח לשינוי מין, את מאופרת, יש לך פאה, מרטט גבות, עשית בניית ציפורניים, שעווה בכל הגוף, מה אני יגיד לך? בעיני את מושלמת! בעצם, רק בהריון עוד לא היית.

דניאלה: (בצחוק וטיזינג)תודה על המחמאות אבל אל תשכח שגם מלכת יופי עוד לא הייתי (מתבוננת בעיניו וחוזרת להיות רצינית), מומו, אני רוצה שתענה לי בכנות, אני יודעת שגם אתה חולם להיראות כמוני, אבל משהו עוצר אותך מללכת עם הנטייה הטבעית שלך, שנינו יודעים שבתוכך אתה אישה, מה עוצר אותך?

מומו: (חושב) בכנות… הפחד!

דניאלה: פחד ממה?

מומו: מהתגובה של הורי, בעיקר אבי.

דניאלה: איך הם יגיבו לדעתך?

מומו: אני אפילו פוחד לנסות לדמיין את תגובתם, אבי חולה לב עבר ניתוח מעקפים לא מזמן, אדם לא קל.. גם אימי לא הכי בריאה, יש לה סוכר מאוד גבוה, וחוץ מזה היא גם על ציפרלקס ככה שתהיה רגועה..  רק זה חסר להם, לגלות שיש להם בן קוקסינל, זה פשוט יגמור אותם.

דניאלה: את זה אי אפשר לדעת…

מומו: אני מכיר אותם, הם אף פעם לא קיבלו את החלק הנשי שבי, ההפך, מה שקרה אצלנו בבית יכול להסביר לך הכל, מדי פורים אהבתי להתחפש תמיד רק לאישה, (מדגים) פעם התחפשתי לסינית, פעם לבלרינה, לטבחית, כושית, אין דמות נשית שלא התחפשתי, אהבתי אל החג הזה כי בשבילי הוא היה כמו יום הולדת, בחג הזה הרגשתי כמו טווס, את יודעת דניאלה, החג הזה עזר לי בעצם להבין שכל השנה אני עם מסכה, בתוך תחפושת, ורק בפורים כשאני על אישה אני באמת אני, אבל הורי, אל תשאלי, הם לא הפסיקו לרדת עלי תוך ניסיונות אין ספור לשכנע אותי להתחפש למשהו קצת יותר גברי, את יודעת, תחפושות מאצ'ואיסטיות כאלו בסגנון המערב הפרוע.

דניאלה: הסיפור הזה שלך מעיד על הצורך החזק שמלווה אותך מילדות, ואגב מניסיון, הוא גם לא ירפה ממך עד שתהיה אישה.

מומו: (בעצב) אני יודע.

דניאלה: מה שעוד אהבתי בסיפור הזה, שלא נכנעת להם, עמדת על שלך, והתעקשת בכל פורים להתחפש לאישה, האינסטינקטים שלך היו נכונים.

מומו: נכון, אף פעם לא ויתרתי להם.

דניאלה: אז תסביר לי מומו, למה היום כשאתה כבר גוזל שבגר, ואדון למסלול מעופו, אתה בוחר להיכנע? למה אתה לא מכיר סוף סוף בעובדה שבתוכך

אתה אישה ובוחר לצאת מהארון?

מומו: (מהרהר בתוך עצמו ופורץ בבכי) כי תמיד נתנו לי הרגשה שאני לא בסדר, שאני שרוט עם הקטע הנשי שבי, שמשהו בי דפוק…

דניאלה: (מניחה יד על כתפו) שום דבר בך לא דפוק, משהו דפוק בחברה שלא יודעת לקבל חריגים.

מומו: את באמת צודקת, די, אני מוכרח לצאת סוף סוף מהארון.

דניאלה: יופי, אני אעזור לך ככל שאוכל, אולם אתה חייב לקחת בחשבון ששינוי כזה כרוך בהרבה כסף, המון כסף.

מומו: איך את באמת מימנת את השינוי?

דניאלה: לי היה מזל, קיבלתי תמיכה.

מומו: ממי?

דניאלה: תעזוב, זה לא חשוב כרגע…

מומו: למה? זה מעניין אותי.

דניאלה: טוב, אז מצאתי תומך.

מומו: תודה לאל שיש אנשים טובים כאלה.

דניאלה: אל תיסחף, הוא לא נמנע עם ל"ו הצדיקים, והוא בטח לא תמך בי לשם שמיים.

מומו: (מופתע) אז בשביל מה הוא תמך בך?

דניאלה: (נבוכה) אולי נעזוב את העניין…

מומו: רק אל תגידי לי שמכרת את גופך לטובת העניין.

דניאלה: (בבלבול) זה לא מדויק מדובר באדם שתמך בי בתמורה לכך, שאעזור לו לממש איזו פנטזיה כזו… משהו מהילדות שלו.

מומו: זו לדעתי ממש זנות!

דניאלה: (ממחישה את כל הסיפור) אל תיחפז להסיק מסקנות, זהו איש נשוי, מכובד עם ילדים, שמה שהוא אוהב במפגשים שלנו זה לשחק משחק, הוא תמיד נוהג להתלבש כמו ילד קטן, לשבת על השטיח עם סינר כזה קטן על הצוואר (מניחה לו סינר על הצוואר) מוצץ בפה, (שמה לו מוצץ בפה) והוא משחק לו עם צעצועים בשקט (מוציאה צעצוע קטן שמצפצף שלוחצים עליו ונותנת לו), ואז מגיע התפקיד שלי. אני נכנסת בשקט בשקט עם מיני קצרצר, ביריות ועקבים גבוהים, ואז חלק מהסצנה הקבועה היא שבהפתעה גמורה אני תופסת אותו באוזנו, מעמידה אותו, מפשילה את מכנסיו מניחה אותו על ברכיי, ואז צועקת עליו בקול גדול, נו, נו, נו, פויה, ילד רע, נו, נו, נו, תוך שאני מרביצה לו בטוסיק. אתה צריך לראות אותו ברגעים האלה הוא ממש… זה פשוט לא יאומן, הוא חוזר להיות ילד, ורק כך הוא מגיע לסיפוק ולפורקן המיני שלו.

מומו: (המום) בחיים שלי לא שמעתי סיפור כזה הזוי, לא מאמין שיצור כזה בכלל חי בין בני אדם, ומסתובב חופשי.

דניאלה: אל תמהר לשפוט אנשים מומו, אני למדתי שבחיים, לכל אחד יש את החבילה שלו, אתה לא יכול לדעת מה האיש הזה עבר בחיים שלו.

מומו: בכל מקרה נראה לי שאעדיף לעבוד בפרך, כדי לממן את השינוי, ובלבד שלא אתעסק עם סוטים ומופרעים.

דניאלה: לי זה דווקא התאים, זו הייתה עסקת חליפין, פנטזיה תמורת פנטזיה פר אינף לא? הוא שילם לי כסף, בשביל להפוך לילד, ואני השתמשתי בכסף, כדי להפוך לאישה, מה רע בזה?

מומו: מה אני אגיד לך, לי זה נשמע קצת חולני כל המכות האלו בטוסיק, אני בטוח אחפש מקורות מימון אחרים לשינוי, (בנחרצות) אבל מה שבאמת חשוב לי היום זה, שבזכותך קיבלתי אומץ להחליט לצאת סוף סוף מהארון, ויהיה אשר יהיה, תודה לך דניאלה (מחבק אותה חזק).

(שוב אותה המוסיקה של אדית פיאף, המסך עדיין סגור, מורידים את הספסל והפנס ושמים בקדמת הבמה בשמאל בבמה מעקה נמוך של מרפסת, ואז פותחים אורות ומסך היישר לתוך הבית של משפחת כהן).

* לשימוש אישי בלבד
את המחזה ניתן לקבל ב׳האקדמיה לאמנויות הבמה׳ של דים אמור.

להרשמה התקשרו:

טל׳: 077-5518861
נוסף: 050-3350753
שעות הפעלות:
בימי : א׳-ה׳ בלבד
בין השעות:
10:30-18:30
קורס מתקיים:
רח' המסגר 56. תל אביב – יפו.

האקדמיה פועלת במרכז ת"א במיקום מושלם ונוח. מתכונת ההוראה הינה חדשנית ומודרנית המעניקה לכל סטודנט אפשרות לביטוי אישי ותמורה מלאה בכל רגע בשיעור. תוכנית הלימודים והמורים המבוקשים ביותר בישראל יצרו חווית לימוד אחרת שאותה ניתן להשיג בלעדית באקדמיה.
אין עוד מקום כזה בישראל.

מסלול לימודים

מידע למתעניין

בוגרים

גלריה

הרשמה

כתבו לנו


נבנה ע"י אנדלס בניית אתרי תדמית עסקיים