דיאלוג גבר וגבר סולומון גריפ


האקדמיה לאמנויות הבמה

דיאלוגים

ilg;ui;guij;

 

סולומון גריפ

(חדרו של סולומון גריפ. סולומון יושב על המיטה. יהושע הולך בחדר אנה ואנה.)

סולומון: מה אתה מסתובב?! מסתובב לי מול העיניים כמו אידיוט.

יהושע: יפה מאד, יפה מאד. אבל אני לא באתי הנה לריב אתך. אני בשליחות. פרציפלוכא שלחה אותי והיא מבקשת שאקח כמה שמלות שלה שהשאירה פה.

סולומון: אשתי שולחת אלי שליחים.

יהושע: שלא תחשוב שאני צד בענין הזה. אני מוסר לך רק מה שנמסר לי. בהתחלה בכלל לא רציתי ללכת. אני לא צריך להיות זה שגורם לך…

סולומון: אתה לא גורם לי שום דבר.

יהושע: בכל אופן היא אמרה לי שאיו לה מישהו אחר לשלוח. הדוקטור, היא אומרת, פוחד כי אתה התרגלת לתת לו בעיטות.

סולומון: כן.

יהושע: ולכן אני הסכמתי…

סולומון: בשביל מה אתה מספר לי את כל זה?

יהושע: אני רוצה שתדע שאני לא באתי הנה מרצוני, אני רק עשיתי לה טובה.

סולומון: שמעתי. אתה יכול לקחת את השמלות יחד עם כל שאר הדברים שלה.

יהושע: איזה דברים?

סולומון: הכל. כל הלבנים והנעליים והקישוטים – אני רוצה שתיקח הכל. אצלי לא מחסן ואני לא רוצה שליח כל יומיים.

יהושע: בסדר, אני אקח הכל.

סולומון: אם ללכת – אז ללכת. בבקשה, את כל הזבל. פה לא שמירת חפצים, והמקום בארונות נחוץ לי.

יהושע: בסדר, אני אקח הכל.

סולומון: ככה בדיוק. שום דבר שלא ישאר. אז לפחות אני יודע שאני לבד, וזהו.

יהושע: אז אני יכול לקבל את השמלות? [פאוזה]

סולומון: זה כל מה שהיא אמרה לך?

יהושע: כמובן שהיא שאלה גם מה שלומך. היא באמת דואגת לבריאות שלך.

סולומון: אתה תגיד לה ששלומי בסדר.

יהושע: טוב.

סולומון: שלומי באמת בסדר. טוב להרגיש את עצמך פעם חופשי. אין לך שום עול בחיים, אתה צריך לדאוג רק לעצמך.

יהושע: כן, אני מכיר את זה. אני שמח לשמוע שאתה מרגיש טוב.

סולומון: מרגיש מצוין! העיקר שיהיה לכם מצפון שקט!

יהושע: אבל מה אתה רוצה ממני? אני אמרתי לך שאני רק שליח!

סולומון: שליח שלה! ואתה הרי אחי ולא אחיה!

יהושע: סולומון, היא הרי לא שלחה אותי לעשות לך שום דבר רע. היא רק ביקשה את השמלות שלה ואני הסכמתי לעזור לה.

סולומון: אני מוכן להתערב שהלכת אליהם כבר לביקור!

יהושע: היא נפגשה אתי בבית-קפה.

סולומון: יושבים לי בבית-קפה! לך, לך אליהם! אח נאמן! על ארבע רוץ! תגיש להם קפה למיטה! אני זוכר הכל, כל מה שעושים לי!

יהושע: סולומון…

סולומון: ולא רוצה לראות אותך בהלוויה שלי! אני מכניס סעיף מיוחד לצוואה שלי שלא יתנו לך להשתתף בהלוויה! עד סוף החיים שלך תתחרט על זה, אבל יהיה מאוחר! אין סליחה, אין כפרה!

יהושע: סולומון, אני יודע…

סולומון: מה אתה יודע! מה אתה יודע לי ומבין לי וסולח לי כל החיים! שאלהים ישמור אותי מהרחמנות שלך! רק לא אתה!

יהושע: טוב, טוב.

סולומון: ושלא תשאל ושלא תסתכל עלי, ובלי פרחים ובלי התרוצצות ומעשים טובים! כי אני יודע יפה מאד מי אתה! אני יודע בדיוק מה אתה!

יהושע: הגיע הזמן שגם אני אגיד משהו.

סולומון: אל הקיר! דבר אל הקיר!

יהושע: לא נוח לך לשמוע אותי.

סולומון: אל הקיר!

יהושע: אל הקיר, אבל הפעם אני אדבר. למישהו זה הרי מוכרח להיות איכפת שאני חי, שיש לי מה להגיד. פעם אחת, בשלוש או ארבע שנים, כשהכאב עובר כל גבול עד שהבושה כבר נעלמת, צריך להיות מישהו ששומע. אנחנו הרי לא חיים במדבר, אנחנו חיים בין אנשים! ואני לא מבחוץ, אני מכאן, שלכם, אני יהושע. אני מסתובב ביניכם ושומע את הבעיות שלכם. ואתם צועקים עלי מפני שהבעיות לוחצות לכם, ומפני שיש לכם את יהושע. אף פעם לא דיברת אלי כמו שצריך. כשהיה לך טוב צעקת עלי וכשהיה לך רע צעקת עלי. ועכשיו, שאתה חולה כל כך ואתה מעליב אותי בכל פעם שאני בא לביקור, אני מנסה להתאפק, לא לענות לך, מפני שאני לא חולה, הבעיות שלי לא מספיק חשובות, ואני אומר לעצמי שאדם כמוני צריך להגיד תודה לאל ולהיות צנוע. אז אולי אני מאושר? אולי אני היחיד המאושר בין כולכם? אולי אני עף לי באוויר כמו נוצה ? אני לא מרגיש את זה, ותודה לאל אני לא אומר. אני שומע את הצעקות והולך הלאה. והבעיות שלי, למי להשמיע? מי ישמע? אני לא שותף אמיתי בשום דבר. לא בבניינים, לא במלחמות ולא במשפחה. לא מתאים לי לחיות, אבל מצד שני לא נעים לי למות.

[לו הייתי אני יהושע]

לו הייתי אני יהושע,

הייתי נכנס לאיטליז,

ומוכר את לבי הפצוע

בזמר קטן ועליז.

אך היות שאני יהושע,

אני לא נכנס לאיטליז,

וממשיך עם לבי הפצוע

בזמר קטן ועליז.

סולומון: נואם נאומים, יהושע! שר שירים, יהושע! מה אתה רוצה ממני? מה אתה רוצה בכלל? אתה אחי, כן, אתה נכנס ויוצא אצלי . בבית, יושב, מסתובב, בא והולך ומה עוד? אני לא מבין אותך. אני לא מבין את הצבע שלך ואת הסוג שלך ואת מה שיש לך בראש. מה הייתי צריך לעשות אתך?! לנגן יחד על פסנתר?! לגרד אחד לשני את הגב?!

יהושע: קצת רגש. אף פעם לא התעניינתם ממה ואיך אני חי.

סולומון: כוס תה תמיד קיבלת.

יהושע: כן, תה נתתם לי.

סולומון: ועוגיות.

יהושע: אני לא עושה חשבונות על תה ועוגיות.

סולומון: אל תשתמט! וכשבאת בצהריים קיבלת גם ארוחת-צהריים.

יהושע: תמיד השתדלתי לא לבוא בצהריים.

סולומון: אבל כשבאת?

יהושע: קרו מקרים.

סולומון: קיבלת או לא קיבלת?

יהושע: קיבלתי.

סולומון: זאת אומרת שכן אכלת אצלנו צהריים. אבל מה אני בכלל עומד ומצטדק לפניו?! לא מספיק שאני עומד לפני הסוף שלי, לא מספיק שאשתי עזבה אותי עכשיו, אז אתה, אחי, בא אלי בתור שליח לקחת אח השמלות ושר לי שירים נוסף לכל. רק סוס עם נוצה היה חסר לך! אתה יכול לקחת את השמלות וללכת.

יהושע: איפה הן?

סולומון: שם, בארון.

[יהושע ניגש לארון, פותחו בהיסוס, מוציא שימלה, מסתכל בה, מסתכל בסולומון, ניגש על קצה אצבעותיו אל המזוודה וגוהר מעליה כדי להניח בה את השימלה. לפתע ניגש אליו סולומון חוטף מידיו את השימלה, פורשה על ידיו, מתבונן בה לרגע, ניגש לפינת החדר, מוציא במהירות מספריים מתוך קופסא, ובעוד הוא מחייך אל עצמו, הוא מתחיל לגזור את השימלה לאט ובתענוג]

יהושע: מה אתה עושה? אתה מקלקל את השימלה! תפסיק את זה, סולומון. תן לי את השימלה! אמרתי לך להפסיק! אתה מקלקל את השמלות!

סולומון: אני עושה מה שאני מבין ומה שאני רוצה. זוז הצידה.

יהושע: אתה לא יכול לקרוע לה את השמלות.

סולומון: למה לא?!

יהושע: מפני שהיא צריכה ללבוש אותן.

סולומון: שתלבש את החלוק של ברמלי.

יהושע: אני לא אתן לך לקרוע. אתה לא יודע מה אתה עושה.

סולומון: אלה השמלות של אשתי ואני עושה אתן מה שאני רוצה.

יהושע: לא.

סולומון: זוז, מטומטם! זו אשתי או אשתך, הייתי רוצה לדעת?!

יהושע: זה לא חשוב…

סולומון: אשתי או אשתך?!

[יהושע שורק]

סולומון: אלה השמלות של אשתי ואני עושה אתן מה שאני רוצה. [פתאום הוא מוצא כתונת-לילה שקופה של אשתו. הוא מביט בה רגע בחיוך זדוני ותאוותני, ואחר כך הוא לובש אותה על בגדיו שלו] תביט, יהושע, התחפשתי לפרציפלוכא. עוד מעט אני אלך לחפש לי דוקטור. תסתכל כמה שאני נחמדה. אני אפילו יכול להיות פרציפלוכא של עצמי. אני יכול לאהוב את עצמי, להתחתן עם עצמי. למה אתה לא מסתכל? אה?

יהושע: אין לי על מה להסתכל. אני חושב איך אביא לה את השמלות הקרועות. מה היא תחשוב עלי. איזה אדם זה שלא יכול להביא אפילו שימלה שלמה כששולחים אותו. אפילו לא דבר אחד לעשות כמו שצריך.

סולומון: שמע בקולי, כל הרע מברמלי. הוא אויב האדם. הוא לקח כל מה שהיה לי, ותראה למה הגעתי עכשיו. [שוכב על המיטה ללא תנועה]

יהושע: סולומון? סולומון?

סולומון: [קם] אין לי מנוחה. אין לי מנוחה.

* לשימוש אישי בלבד

להרשמה התקשרו:

טל׳: 077-5518861
נוסף: 050-3350753
שעות הפעלות:
בימי : א׳-ה׳ בלבד
בין השעות:
10:30-18:30
קורס מתקיים:
רח' המסגר 56. תל אביב – יפו.

האקדמיה פועלת במרכז ת"א במיקום מושלם ונוח. מתכונת ההוראה הינה חדשנית ומודרנית המעניקה לכל סטודנט אפשרות לביטוי אישי ותמורה מלאה בכל רגע בשיעור. תוכנית הלימודים והמורים המבוקשים ביותר בישראל יצרו חווית לימוד אחרת שאותה ניתן להשיג בלעדית באקדמיה.
אין עוד מקום כזה בישראל.

מסלול לימודים

מידע למתעניין

בוגרים

גלריה

הרשמה

כתבו לנו


נבנה ע"י אנדלס בניית אתרי תדמית עסקיים