מונולוג גברים מלקולם הקטן ומלחמתו בסריסים

 

 

 

 

מתוך המחזה מלקולם הקטן ומלחמתו בסריסים

מחזה: מלקולם הקטן ומלחמתו בסריסים
מאת: דייויד האליוואל
דמות: ניפל


נשים נמשכות אלי. הן מוצאות בי משהו. כנראה שאני מושך את כל סוגי הנקבות,
מזבניות קטנות ביישניות עד לטיפוס האינטלקטואלי הנועז.
יש בי מין מגנט פנימי שמדביק אותן אלי. הן מריחות את הפרא הקדום שבי.
הי, אפילו נשים נשואות, עם ילדים, אפילו הן נמשכות אלי.
לפעמים אני מנסה להתאפק, כי אני יודע איזה הרס וחורבן אני מביא עליהן, אבל שום דבר לא עוזר. אף אחת לא מסוגלת לספק אותי זמן רב ואני מוכרח למצוא עוד ועוד.

פגשתי אחת באיזה מסיבה. היא הייתה נשואה לאיזה נגן ג'ז שבא מלידס.
היה בה משהו כושי כזה. אתם יודעים, אפשר להרגיש. היה לה מין עור שזוף כזה,
ועיניים כהות פראיות, ושפתיים כאלה עבות חושניות. והיו לה גם שדיים כבדים מתנשאים, מותניים צרים, וזוג ירכיים עגולות פוריות, שהיא מניעה מצד לצד. היא לבשה מן כזאת שמלה צרצרה, מתוחה על הגוף, בלי שום דבר מתחת. את זה גיליתי אחר כך.
השמלה הייתה מתוחה עליה כמו עור של תוף. והיא התנועעה בריתמוס משגע, כמו איזה פנתרית שחורה.

אאאאאאההה, טוב, אז כשאני הגעתי לשם, היא עמדה ככה לבדה, בצד כזה.
ראיתי שהיא משתעממת בחברת כל הלבנים החיוורים האלה, עם כל המעצורים שלהם.
ואז היא פתאום ראתה אותי! זה קרה לנו תכף ממבט ראשון, זרם חשמלי עבר בינינו, העיניים שלנו נפגשו, היא בבת אחת השתנתה. טוב, חשבתי לעצמי, ניתן לעניינים להתפתח באופן טבעי. אני אחכה שהיא תיגש אלי. אני לא אקל עליה את המלאכה. לא יזיק אם היא תתאמץ קצת לצוד אותי. אז ניגשתי ולקחתי משהו לשתות וקשקשתי לי עם כל מיני אנשים, בצד השני של החדר. לא הסתכלתי לכיוון שלה, אבל כל הזמן חשתי את נוכחותה. הרגשתי שהיא מתקרבת, שהיא נמשכה אלי בכוח איתנים, ובאמת, כמו שאני מסתובב,
אני רואה אותה על ידי, מתנשמת ורועדת. לא דיברנו מילה, לא היה צורך בכל המילים הנדושות. לפני שידענו מה קורה, מצאנו את עצמנו דבוקים ואחוזים זה בזה. נגסנו אחד את השני ברעבתנות, הלשונות התפתלו בתוך לחות חושנית, התעוותו והסתבכו כמו שני נחשים נרגזים. היא פתאום נעצה בי את השיניים ונשכה אותי נשיכה עמוקה מהממת. שטף אותי גל של כאב חריף, אבל לא כאב מהסוג הרגיל, זאת הייתה להבה שזינקה מתוך הקרביים והלמה בתוכי כמו אלפי פטישים.

לפני שהספקתי לחשוב, כבר היינו למעלה בחדר השינה.
והיא אמרה: "עשה לי הכל, תכאיב לי, קרע אותי! קרע אותי! תן לי להרגיש." ואני אומר, אני אומר, אני אומר: "מה את רוצה שאעשה?" והיא מתחילה לתלוש את הבגדים שלי,
היא קורעת מעלי את החולצה ואנחנו נופלים יחד, על המיטה- נקרעים, נקרעים.
ואני שומע את תופי הטם-טם של אבותיה, הולמים באזני, בתוך דמי, בתוך חלצי. אדרספילד שקעה בערפל, יורקשייר נעלמה. המאה העשרים. נשאר רק הרגע הזה. קיימת רק הוויה פראית ראשונית. שם בחדר ההוא. רק הכבשן הזה, רק הלהט הזה, רק- ……. מאז לא ראיתי אותה.

* לשימוש אישי בלבד
* את המחזה ניתן לקבל באקדמיה לאמנויות הבמה של דים אמור.
* לפני ביצוע המונולוג חובה לקרוא את המחזה

להרשמה התקשרו:

טל׳: 077-5518861
נוסף: 050-3350753
שעות הפעלות:
בימי : א׳-ה׳ בלבד
בין השעות:
10:00-18:00
מייל: info.academyart@gmail.com
רח' המסגר 56, תל אביב – יפו.

האקדמיה פועלת במרכז ת"א במיקום מושלם ונוח. מתכונת ההוראה הינה חדשנית ומודרנית המעניקה לכל סטודנט אפשרות לביטוי אישי ותמורה מלאה בכל רגע בשיעור. תוכנית הלימודים והמורים המבוקשים ביותר בישראל יצרו חווית לימוד אחרת שאותה ניתן להשיג בלעדית באקדמיה.
אין עוד מקום כזה בישראל.
נבנה ע"י אנדלס בניית אתרי תדמית עסקיים