(ערב, חדר השינה. רות במיטה בכתונת לילה, ירכיה גלויות. נכנס אלמו, מתייצב מול המיטה, מפשיל את מכנסיו מטה, מתכונן לעלות).
רות: לאן?
אלמו: למיטה.
רות: לא תוכל.
אלמו: אבקש.
רות: לא.
אלמו: נמקי.
רות: וזו ההזדמנות לומר לך סוף סוף:
לא אהבתי אותך מעולם.
אנחנו נפרדים.
אלמו: [המום]מה?!
[פאוזה. מרים את מכנסיו, הולך לדלת, עוצר, חוזר, מפשיל את מכנסיו, שוב מתכונן לעלות למיטה]רות: לא תוכל, אמרתי.
אלמו: סליחה, חשבתי שחלמתי.
[פאוזה. גוהר ומנסה לנשקה על פיה. רות מפנה פניה הצידה]רות: ומה שבייחוד לא יכולתי לסבול הוא הפה שלך הנסמך אל פי, משיב הבל חם של רקבובית נצחית מתוך הלוע הפעור אלי. אבל מעל לכל לא סבלתי את החוצפה שהבל-פה זה מבליע בתוכו: אני קיים! אני נושף בעולם!
אלמו: [מתיישר. לעצמו]ומי לא חיכה כל השנים בתוך תוכו שרגע זה יגיע.
ועל השאלה: "מה פתאום היום?", אענה: "מה שקורה, חייב הרי לקרות באיזה יום!"
[פאוזה. מרים את מכנסיו, הולך לדלת, עוצר, חחר, מפשיל את מכנסיו ועומד דום. לעצמו]מעניין כמה זמן היא תניח לי לעמוד כך.
[פאוזה. לעצמו]לנצח.
[רות צופה בו עוד רגע, אחר-כך מתהפכת על בטנה, אחוריה מופנים אליו, ונרדמת. אלמו ממשיך לעמוד מול המיטה במכנסיים מופשלים]
לילה. רות ישנה על בטנה. אלמו עומד למרגלות המיטה במכנסיים מופשלים וצופה באחורי רות המופנים אליו, מפשפש תוך כדי כך בתחתוניו בקדחתנות הולכת וגוברת.
(אלמו לעצמו]ישבן אשה נרדמת, לא יאומן.
איזו עוצמה, איזה תוקף.
אסב עינַי הצידה, כאילו אַין.
אחזיר עיני, הוֹפּ, הפתעה: יש.
אסב עיני שוב: אין.
אסב בחזרה: הוֹפּ, יש.
ותמיד מפתיע מחדש, תמיד אדיר, קיים, הולם בקרביים.
עוד לא נתקלתי בדבר כל-כך טבעי, ויחד עם זה כל-כך גובל בנס.
לא יאומן, איך לתאר? אין מלים.
אסב עיני: אין.
אסב בחזרה: יש.
אח, זוהי ישות!
[רות מתעוררת ומתהפכת על גבה, אלמו קופא. רות מתבוננת בו בחומרה]רות: לא בא בחשבון.
להשתמש בדמותי בגניבה ולגזול אנרגיה שעדיין שייכת לי ולבית?
לא אשלים.
[אלמו מתכווץ בבושה. רות מתהפכת על בטנה. אלמו מרים את מכנסיו, הולך לדלת, עוצר, חוור אל המיטה, נוגע בשולי כותנתה של רות, מפציר]אלמו: לך הקדשתי את כל חיי הרוחניים.
בעתיד אתאמץ יותר.
[מפשיל את מכנסיו למטה, מתכוון להיכנס למיטה. רות מתהפכת על גבה]רות: לא תוכל.
מחר תארוז את חפציך ותלך.
[עוצמת את עיניה. אלמו מרים את מכנסיו, הולך לדלת, עוצר, מסתובב, חוזר וניגש אל המיטה, מביט ברות]אלמו: אני מביט בך ומביט בך ואינני מאמין.
[גוהר אליה ומתבונן בה ממושכות, מזדקף, הולך לדלת, עוצר. לעצמו]כאן היה טוב: גג, אשה.
כאן קיוויתי להתפלש בתחתונַי בתוך מסגרת נוחה ומהוגנת עד לקבר. [מסתובב וניגש אל המיטה, גוהר אל רות, מורה באצבע על מצחה ועיניה]ובכל זאת, מעבר למצח הזה, מאחורי העיניים האלה, שכנה פעם דמותי.
כאן נחשבתי, תפסתי נפח.
אז איך זה, כך?
[עונה לעצמו בגיחוך]זה כך, זה כך.
אבל איך?
כך!
[רות מתהפכת על בטנה ונרדמת. אלמו מביט בה עוד רגע, הולך לדלת, עוצר, חוזר ומתכווץ דומם על המרבד ליד המיטה, כובש פניו בידיו]
* לשימוש אישי בלבד
להרשמה התקשרו:
טל׳: 077-5518861
נוסף: 050-3350753
שעות הפעלות:
בימי : א׳-ה׳ בלבד
בין השעות:
10:30-18:30
קורס מתקיים:
רח' המסגר 56. תל אביב – יפו.
האקדמיה פועלת במרכז ת"א במיקום מושלם ונוח. מתכונת ההוראה הינה חדשנית ומודרנית המעניקה לכל סטודנט אפשרות לביטוי אישי ותמורה מלאה בכל רגע בשיעור. תוכנית הלימודים והמורים המבוקשים ביותר בישראל יצרו חווית לימוד אחרת שאותה ניתן להשיג בלעדית באקדמיה.
אין עוד מקום כזה בישראל.