החיים יפים, בכל צורה - דים אמור

מאת: דים אמור.

המטרה של הכתבה הזו היא לא לדבר על החיים ולא לפתוח דיון על המשמעות של כל בן אדם, אלא להסביר שיש דרך אחרת להסתכל על העולם: אם רק פותחים את העיניים, ניתן לראות דברים יפים, מלאים בצבעים, מרגשים ומיוחדים.

כבר מילדות מסדרים עבורנו את מסלול החיים: לסיים בית ספר, להשלים שירות צבאי, להשיג תואר ממכללה או מאוניברסיטה, למצוא בן או בת זוג, להקים איתם משפחה, לקנות בית עם משכנתא צמודה, ולהמשיך עם השגרה הידועה.

אבל בכל הדרך הידועה מראש הזו, קל מאוד לשכוח דבר אחד: את עצמנו. מה אנחנו אוהבים? למה בכלל שמו אותנו כאן על כדור הארץ? לפעמים הרצון הפנימי והעמוק שלנו, הילד שעדיין מתחבא בתוכנו, מבקש לברוח או להרים קול צעקה, לצייר או לטייל או אפילו סתם להשתזף בים.

ההורים שלנו ובאופן כללי החברה שמקיפה אותנו, מכתיבים לנו את דרך ההתנהגות הרצויה ומובילים אותנו להידמות לשאר האנשים המקיפים אותנו. אנחנו צריכים להיכנס לשבלונה הנורמטיבית שהוכנה עבורנו, ואמצעי האכיפה לעניין זה הוא כמובן הלחץ החברתי המופעל עלינו. חשוב לזכור כי אין מדובר פה בכוונה רעה - זה הדבר הכי מצחיק (או עצוב) בכל העניין הזה: כל האנשים שמקיפים אותנו בטוחים שהם עושים מעשה טוב, עוזרים לנו, בזמן שהם קובעים לנו קודים מסוימים וקושרים אותנו במעין חגורת חנק לכל החיים.

חבל מאוד, שאנחנו לא יודעים איך להגיד "לא" או "די". חבל שקשה לנו כל כך לבקש שיעזבו אותנו וש"יתנו לנו לנשום". כשאנחנו כבר מצליחים לבקש, אנחנו מגלים שעבר המון זמן, ושאי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. אם לא נעז - לא נחיה! אם לא נדחוף את עצמנו לנסות, לא נדע מה באמת יכולנו לעשות.

החיים הם לא טיוטא, ואיננו יכולים למחוק מתי שאנחנו רוצים לתקן. אלוהים לא תיכנת לבני האדם פונקציה של UNDO. חשוב שנעריך כל יום וכל דקה, וניתן לקול הפנימי שלנו לצאת ולעצמנו להתבטא.