קוסטיה, לא ! טוב, זה לא עובד. לא. לא, לא, לא, לא, לא, לא. די. זה לא עובד ! מר קאופמן… סליחה שאני מחרבן לכולם את הקריאה באמצע, אבל זה פשוט מגוחך מה שקורה כאן. מה.. מה אני עושה פה ?
מר קאופמן, מר קאופמן.. אני לא מסוגל להמשיך ככה. אני שחקן ואני רוצה להתנסות גם במשחק דרך מילים. אני לא רוצה לשתוק. למה אני אף פעם לא מקבל תפקידים עם טקסט ? אתה מאמין שאני אצליח לשחק גם אם זה כרוך בדיבור, נכון מר קאופמן ?
מה מתפתח ? מתפתח. מתפתח. אני מתפתח. זה יפה, מתפתח. מת-פ-תח. מה זה מתפתח ? מה אני וירוס ?! אני גורם לך לחוש ברע ? אני עושה לך בחילה, מר קאופמן ? שלשול אולי ?
אוה, אולי נעשה הצגת ילדים שולי שלשולי ואז אגלם את שולי, השלשול השתקן והחביב ? לפחות זה יהיה תפקיד ראשי לשם שינוי. מה זאת אומרת אין לי אנרגיה של תפקיד ראשי..?! מה, אתה לא חושב שאני מוכשר מספיק כדי לגלם את שולי שלשולי ? בעצם, כשאני חושב על זה, אף פעם לא אמרת לי שאתה חושב שאני מוכשר. חרוץ, אמרת. רגיש, אמרת. אינטליגנט, אמרת. כריזמטי, אמרת. אפילו מושך אמרת, אבל אף פעם לא… אמרת, אתה אמרת מושך. אתה אמרת. אז, כששיחקתי את הילד…? במחזה הצרפתי ההוא. כן, האילם.. אהה !! אתה כולא אותי בטייפקאסט !!!
אני שתקתי, עד עכשיו, אבל לא עוד. אני שתקתי כששיחקתי המרפסת ברומיאו ויוליה וזה גמר לי את הגב. במראה מעל הגשר, כששיחקתי את הגשר והחזקתי, החזקתי עד שדיממו לי הידיים – שתקתי. ובביבר הזכוכית, כששיחקתי את בביבר הזכוכית, אפילו שיש לי צלקות מהזכוכיות האלו עד היום ברגליים – שתקתי. וכששיחקתי את החשמלית בחשמלית ושמה תשוקה – ש ת ק ת י . בעצם, לא ממש שתקתי, זמזמתי כדי ליצור את האפקט הזה של החשמל. לא משנה, אבל זה לא העניין ! ואני מאוד מעריך שנתת לי לשחק את השיכור שממלמל בכולם היו בניי, למרות שבדקתי ואין דמות כזאת במחזה המקורי, אבל נגע לליבי שביקשת מהבמאי להוסיף את התפקיד הזה בשבילי, גם אז – שתקתי.
אבל תנסה להבין, עכשיו, כשזו ההפקה האחרונה שלנו – ואנחנו מעלים את השחף, ואני מגלם את… השחף, ואני מת כבר במערכה השנייה. ואפילו את "הקוסטיה, לא" שהוספתי, שמעתי בהפסקה שהבמאי רוצה להוריד לי, כי הוא אומר שהקול שלי גבוה מידי. אני מרגיש מפגר. מבין ? מה אני אגיד להורים שלי ? טוב, לפחות הפעם אני לא בדאבל קאסט. אני כן ?! אני בדאבל ?! על השחף. אוקיי.
אתה יודע.. אתה לא צריך להגיד לי שאתה חושב שאני מוכשר. מילים מילים מילים.. תעשה מעשה. תנקט בפעולה. תן לי לשחק את קוסטיה.
מר קאופמן, אני לא שונה מאף אחד אחר כאן בכיתה. גם אני בודד. גם בי התעללו. גם אני לא קיבלתי מספיק אהבה בתור ילד וגם אני בסך הכל רוצה שיאהבו אותי. בסך הכל רוצה קצת תאורה יפה על העיניים העצובות האלו. תן לי לשחק את קוסטיה. תן לי הזדמנות.
שתדע שאני מאוד מבוקש בקרב סרטי סטודנטים. מאוד. אוקיי. סוף מערכה שנייה, ירייה נשמעת. מי משחק את הרובה ? כמובן. הגיוני. אוקיי. אוקיי. אני אעשה גם את הרובה וגם את השחף, בדאבל. שחף, אני שחף. שלושים אלף דולר שכר לימוד בשנה ואני פאקינג שחף. קוסטיה, לא !

* לשימוש אישי בלבד

*מונולוג ללא מחזה