המחזה 'מסיבת יומההולדת'

מאת: הרולד פינטר

עבודת סיכום : נעמה דבורה צוריאל

בס"ד

אבקש להעביר קודם כל דעות ותחושות כלליות שלי על המחזה בעת שקראתי אותו,
ולאחר מכן אגע ביתר פירוט במחזה עצמו.

ראשית– לאורך כל המחזה התחושה העיקרית ,אפשר לומר, שחשתי, מילת המפתח אולי, הינה- מסתורין.
לאורך כל המחזה הייתה לי התחושה שמה שמובא אל הבמה, העלילה כמו גם הדמויות הרבה יותר נסתר מאשר גלוי. כלומר, מתוך כל דמות הובאה טיפה מן הים, וגם את העלילה ניתן לפרש לאינסוף כיוונים כיוון שכל שנחשף הוא חלקי ומרומז בלבד.
מה שמצד אחד מוביל לעניין רב כי הצופה\ הקורא מחכה שהנה ויתבררו לו העניינים ממש מעבר למשפט הבא, ומצד שני מעביר (לי לפחות) תחושת מה של ריחוק, של תסכול מאי ההבנה, ואפילו של התנשאות מה מצד הכותב.
כמו כן דרך כתיבה זו גם לא אפשרה לי באמת להתחבר לא לעלילה ולא לאף אחת מן הדמויות באופן מיוחד. לי אישית חסר ה"בשר", בעלילה.
בנוסף, ניתן גם לומר שמעל כל ההצגה ריחפה איזו תחושה של אימה, של משהו אפל, מפחיד ומאיים שאך עוד רגע יתרחש לנגד עינינו, מה שבסופו של דבר לא ממש קרה אבל לאורך כל המחזה הורגש היטב כממשמש לבוא , כמו איזה איום שלאורך כל המחזה אורב לו שם מאחורי הפרגוד והנה עוד רגע ייצא ויתקיף.
ובכן אמשיך כעת לספר ולסכם את המחזה עצמו.

המחזה מתרחש בעיירת חוף (באירלנד כמדומני או באנגליה)

במערכה הראשונה- מסופר על אשה ואיש, בשעות הבוקר, אנשים פשוטים, בבית, תחושה של משהו מאוד רגיל ולא מרתק, מעין בנאליות אף מעט מעוררת רחמים, ולשם נכנסת דמות מעניינת- "סטנלי"- האורח שלהם. שלא ממש ברור מה טיב היחסים בינו לביניהם ומה מעשיו שם.. מובן מן המחזה כי בית הזוג משמש כפנסיון והוא דייר קבוע בו, ופה נכנסים עוד שני אורחים שמחפשים להם אכסניה. מהרגע הראשון "פינטר"- המחזאי- נותן איזו תחושה מסתורית לגביהם, כאילו שמשהו שם לא בסדר בבואם, או אולי לא תמים.
הם מגיעים ומיד משתלטים שם על הלך הרוח ומששומעים הם מפי בעלת הבית שיש לאורח יומהולדת עוד באותו ערב מתכננים לערוך לו מסיבת יומהולדת. "מג" קונה מתנת יומהולדת ל"סטנלי" הפסנתרן לשעבר המובטל- תוף. הוא פותח את המתנה, מתחיל לתופף בקצב רגיל, מגביר את הקצב עד להוא מגיע לקצב לא אחיד ואחוז טירוף קרוב מאוד אל "מג". כך מסתיימת המערכה הראשונה.

במערכה השניה- מסופר על מסיבת היומהולדת עצמה בשעות הערב באותו בית. שאליה הוזמנו למעשה כמעט כל הדמויות במחזה למעט "פיט"- בעלה של "מג"- בעל הבית.
בעצם, גם הוא הוזמן אבל כבר קבע שחמט עם חברים והמסיבה נקבעה ממש ברגע האחרון.
ממש לפני המסיבה מתפתח עימות לא ברור על איזה רקע בין ס"טנלי" לבין שני האורחים הנוספים, שנקטע כאשר שאר הדמויות נכנסות אל הבית.  ובכן אל המסיבה מגיעים כולם, "לולו"(מכרה מן העיירה?!) בחורה צעירה,  מאחרת במעט ומפספסת את נאום ה"מזל טוב של מג עבור סטנלי, "מק'קאן"- האורח הצעיר מביא משקאות,   מוזכרים שם אייריש קרים וסקוצ'.
לאחר שכולם שם שותים די הרבה ובתוך כך מתפתחת קרבה מינית בין "לולו" הצעירה לבין "גולדברג" האורח היהודי המבוגר ממנה (בכ30 שנה), ואז כולם מחליטים לשחק יחד משחק "פרה עיוורת",  הם עושים זאת זו אחר זה וכשמגיע תורו של "סטנלי" הוא ממשש את צווארה של "מג" ומנסה לחנוק אותה, השאר מפרידים ביניהם. פתאום נכבים האורות ושורר בלאגן מוחלט שם על הבמה, שבמהלכו "סטנלי" מכה או חובט ב"לולו" שם אותה על השולחן וכנראה מנסה לאנוס אותה,
כשהאורחים מוצאים את הפנס ומבינים מה קורה הם מתקדמים אל עבר "סטנלי באיום וכך נגמרת המערכה השניה.

במערכה השלישית- רואים את אותו החדר בבוקר שאחרי,
מג ובעלה כביכול ממשיכים כרגיל למרות שיש שם שאריות מן הלילה הקודם, התוף השבור וכאב הראש של מג. האורחים כל הזמן רוצים כבר להסתלק יחד עם סטן, ולולו מתלוננת בפני גולדברג על שהתרחש אתמול ביניהם.
בסוף סטן יורד כאשר מישהו טרח לקלח לגלח ולהלביש אותו אך הוא במצב קטטוני, כאילו שמישהו פגע באיזו דרך רצינית עם רעל או משהו מהסוג הזה. כנראה שהם "טיפלו בו" באיזושהי דרך בליל אמש.
ושני האורחים מוציאים אותו מן הבית למרות מחאותיו הקלושות ביותר של "פיט" (בעל הבית- שלפי דעתי חשש מהם וממה שיעשו לסטן, אבל עוד יותר שמח להיפטר מן אורח הקבע שבביתו).
"מג" חוזרת הביתה מקניות האוכל לכל האורחים ומגלה שכולם כבר הלכו,
היא לא ממש מאוכזבת ורק שמחה על כמה שהייתה כוכבת המסיבה אתמול. (סוף סוף הייתה לה הזדמנות להתלבש יפה, חברה, ותשומת לב, עניין).

הדמויות בעיניי-
"מג"- עקרת בית משועממת  שבעיקר חשוב לה עניין כלשהו בחיים ולו במחיר לא מוסרי או אף רע.
"פיט"- גבר אדיש שרואה הכל ויודע הכל אבל מעדיף להתעלם  כדי שלא יצטרך להזיז את עצמו מעבר למה שהוא חייב.
"סטנלי"- איש שאולי פעם היה מוצלח וטוב  אבל הדרדרות חייו עירערה את נפשו והוציאה ממנו את הרוע שבו.
"לולו" דמות מינית מעט טיפשה, שאין לי מושג מה תפקידה שם מלבד שתהיה איזו דמות מפתה במחזה אולי בכדי להעצים את הרוע שבניצולה ע"י האורח המבוגר והתחמן- "גולדברג".
"גולדברג"- מסתורי, נפוח מעצמו, המנהיג השתלטן והרברבן סוג של מאפיונר\ עבריין. רשע.
"מק'קאן"- הבובה של גולדברג קודם כל, ולאחר מכן גם לא חסיד אומות העולם, אבל בעיקר נראה כמישהו שאולי כפוי להיות בתפקידו זה ולא בהכרח בחר להיות כזה אלא התגלגל מנסיבות חייו להיות העובד של מגולדברג ולעשות דברים רעים לאנשים. סוג של "גובה" שלא מרצונו.

לסיכום- אין לי כל כך רעיון לגבי למה ואיך הרולד פינטר חשב על מחזה שכזה, מה עבר לו בראש כשכתב אותו ואיזה מסר רצה להעביר.
הניחוש היחיד שלי הוא שאולי רצה להצביע על חסרונות האנושות על תכונותיהם חלשות האופי והרעות של אנשים במקומות או זמנים מסויימים בחיים.

יב' אדר ב' התשע"ו,
כפר סבא,
ישראל.

*לשימוש אישי בלבד

האקדמיה לאמנויות הבמה של דים אמור

הטקסטים לשימוש אישי בלבד!
האקדמיה אוסרת :
לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או אמצעי אלקטרוני ו/או אופטי או אחר כל חלק שהוא מהחומר.
שימוש מכל סוג שהוא בחומר ( טקסטים ) אסור בהחלט,
אלא ברשות מפורשת בכתב מהאקדמיה לאמנויות הבמה.

להרשמה התקשרו:

טל׳: 077-5518861
נוסף: 050-3350753

שעות הפעלות:

בימי : א׳-ה׳ בלבד

בין השעות:

10:30-18:30
קורס מתקיים:

רח' המסגר 56 תל אביב יפו.

האקדמיה פועלת במרכז ת"א במיקום מושלם ונוח. מתכונת ההוראה הינה חדשנית ומודרנית המעניקה לכל סטודנט אפשרות לביטוי אישי ותמורה מלאה בכל רגע בשיעור. תוכנית הלימודים והמורים המבוקשים ביותר בישראל יצרו חווית לימוד אחרת שאותה ניתן להשיג בלעדית באקדמיה.

אין עוד מקום כזה בישראל.