מחזה: ליל ירח לממזר
מאת: יוג'ין אוניל
דמות: ג'וזי

אבא. אני באתי לפה…. אבא….

אתה היית נשבע על התנ"ך ברגע שהיית גונב אותו!
תקשיב לי, אבא. לא קראתי לך הנה כדי לתת לך תשובות על עניינים שלא נוגעים לך. אני קראתי לך הנה לספר לך שאני תפסתי את כל השקרים שלך, שסיפרת לי אתמול בלילה כדי לשכנע אותי-
סתום ת'פה! עכשיו אני מדברת!
אתה לא היית שיכור, אתה רק עשית את עצמך שיכור. זה היה חלק מהמזימה שלך…
סתום!
אני בטוחה שברגע זה המצאת סדרה חדשה של שקרים ותירוצים. אתה כזה מן ערמומי ופיקח אבל חבל על המאמץ שלך. השקרים האלה לא יעבדו עלי הפעם. הפעם האחרונה פשוט עברה את הגבול וזהו.
אתה שיקרת על זה שג'ים מכר את החווה. אתה ידעת שהוא התלוצץ, אתה ידעת שהאחוזה תהיה שלך בעוד כמה ימים באופן רשמי, ושהוא יחזור לברודווי, אבל היית מוכרח לעשות משהו מהר כדי לא להפסיד את ההזדמנות האחרונה שלך לשים ת'טלפיים המטונפות שלך על הכסף שלו.
אתה ראית כמה שאני אומללה וכועסת על זה שהוא נתן לי לחכות פה ככה, ואתה ניצלת את זה. אתה ידעת שאני אוהבת אותו ורוצה אותו, ואתה ניצלת את זה. ניצלת את כל מה שידעת עלי אוח! ועשית את זה בשכל!
קיווית שאמלא אותו בוויסקי ושאשתכר בעצמי כדי שלא תישאר בי טיפת בושה, ושהוא ייקח אותי- בזמן שהוא יודע שאני בתולה. וזה ידחוף אותו להציע לי נישואים?
בטח, למה שהוא לא יציע לה? חשבת, יש לו כבוד ומצפון. אמנם זה לא יחזיק אותו בבית, הוא ייסע לברודווי איכשלא יהיה, אבל כסף יהיה כאן. זה בטוח.
וכשהוא יגמור להרוג את עצמו בסוף, אני אהיה אלמנתו החוקית ואירש את כל מה שיישאר.
אבל מה יוצא מכל הדיבורים האלה? הכל נגמר. יש לי רק עוד דבר אחד להגיד לך, אבא, והדבר הוא זה: אני עוזבת אותך היום, כמו שהאחים שלי עזבו. אתה יכול לחיות לך לבד, ולתכנן את המזימות הערמומיות שלך בעצמך.
תיכנס הביתה ותישאר שם עד שהוא ילך. אני לא רוצה שתסתובב לי פה ותתחיל עם מזימות חדשות.
(הוגאן נכנס הביתה. פאוזה קצרה).
אני מצטערת שאני צריכה להחזיר אותך לחיים, ג'ים יקר שלי. אילו היית מת בשינה. הרי זה מה שהיית רוצה, נכון?
אלוהים הטוב שבשמיים, תעשה שהוא יזכור רק את הדבר הזה וישכח את כל השאר. זה כל מה שאני מבקשת…

* לשימוש אישי בלבד

את המחזה ניתן לקבל ב׳האקדמיה לאמנויות הבמה׳ של דים אמור.