מחזה: 'השחף'
מאת: אנטון צ'כוב
דמות: קוסטיה

נינה, אני קיללתי אותך, שנאתי אותך,

קרעתי את כל המכתבים והצילומים שלך,

אך בכל עת ובכל שעה הבנתי שנפשי קשורה בך לנצח.

אין בי כוחות להפסיק לאהוב אותך נינה.

מאז הרגע שאיבדתי אותך ושהתחלתי לפרסם את יצירותיי,

חיי הפכו לבלתי נסבלים – אני סובל יסורים.

הנעורים כאילו נתלשו לפתע

, ונדמה לי כי כבר חייתי בעולם תשעים שנה.

אני קורא לך, מנשק את עפר האדמה שעליה התהלכת.

כל מקום שאפנה, עיניי רואות את פנייך, החיוך המלטף

שהאיר לי בשנות – חיי הטובות ביותר.

אני בודד, שום קשרי קירבה אינם אוצלים חום לנפשי.

קר לי, כמו במרטף, וכל כתיבה שאכתוב יבשה, קשוחה וקודרת.

הישארי כאן נינה, אני מתחנן לפנייך, או הרשי לי לנסוע מפה איתך.

נינה… למה? בשם האלוהים נינה.

אין עוד מקום כזה בישראל.