מחזה: סוחרי גומי
מאת: חנול לוין
דמות: בֶּלָה בֶּרלוֹ
…ההתלבטות של יוחנן מובנת. יוחנן קונה ממך גומי בשתי לירות פחות לחפיסה. מה הלאה? יוחנן יוצא עם חפיסת גומי בכיס אחד וחפיסת כדורי א.פ.צ. בכיס שני. יוחנן מסתובב ברחוב. ליוחנן כואב הראש. יוחנן ניגש לקיוסק, מבקש כוס סודה ולוקח א.פ.צ. אחד. אבל מה עם חפיסת הגומי? גומי זה לא א.פ.צ. אתה לא יכול לפתוח חפיסת גומי בקיוסק, הקיוסקאי לא יקבל את זה. יוחנן עולה עם חפיסת גומי לאוטובוס. יוחנן יורד עם חפיסת גומי מאוטובוס. יוחנן יושב עם חפיסת גומי בבית-קפה. יוחנן שומע עם חפיסת גומי חדשות. ליוחנן שוב כואב הראש. יוחנן לוקח א. פ. צ. נוסף. יוחנן יוצא עם חפיסת גומי מבית-קפה. יוחנן משוטט עם חפיסת גומי על שפת הים. יוחנן עולה עם חפיסת גומי לאוטובוס, יוחנן יורד עם חפיסת גומי מאוטובוס. ומה הלאה? עוד א.פ.צ.? יוחנן הרי לא מפלדה. בבית-כיסא של מי, שואל יוחנן את עצמו, בבית-כיסא של מי אני פותח הלילה את החפיסה ומגולל גליל גומי במקום המיועד? ובמיטבח של מי, מוסיף ושואל יוחנן את עצמו, במטבח של מי אני לוקח לי כדור א.פ.צ. רביעי עם כוס מים קרים לאחר שהגומי כבר מתוח ומהודק למקומו? ועל הסדין של מי, שואל יוחנן, על הסדין של מי ומתחת לשמיכה של מי, או במלים פשוטות, לאן, לאן בדיוק ייכנס סוף-סוף הלילה הגומי המתוח שעל היוחנן, תסלחו לי, של יוחנן, זה מה ששואל את עצמו יוחנן שאלה אחרונה, פשוטה, נוקבת. אני סיימתי.
