הצוענים של יפו

פרשנות למחזה: "הצוענים של יפו"

מאת: ניסים אלוני

תצהיר: רועי בש

המחזה "הצוענים של יפו" הוא מחזה פיוטי קברטי, נכתב והוצג לראשונה בשנת 1971 בתיאטרון הבימה. המחזה מציג הוויה מיוחדת ושונה של העיר יפו ותושביה ממה שקיים במציאות. הדמויות בו הם צוענים המתגוררים בעיר יפו. יפו של המחזה היא עיר מקלט לפליטים מן הים, מארצות אירופה. עיר של מועדונים, ים ונמל. פליטיה הם חלקם ניצולים ממחנות ההשמדה, שחקנים בקברט של מועדון לילה, צוענים העוסקים בראיית העתיד, חלקם נוודים "בלי כתובת". בנוסף ישנם עוד שתי דמויות המייצגות את העולם שבחוץ. רב פקד לזר- מיצג את רשויות החוק. ודני קובזא שדרן – מייצג את העיתונות. ישנם גם דמויות אלגוריות כדמותו של המוות שמופיע כליצן אילם בקברט של מועדון לילה.

המחזה עצמו עוסק בבריחה מן המציאות ומהצורך להתמודד איתה. בריחה פיזית ונפשית. כל דמות בורחת ממשהו אחר. חלק בורחים מעברם במחנות ההשמדה, חלק ממחויבות ולקיחת אחריות, חלק מרוצחים, חלק ממאסר, חלק ממות וחלק מן האמת.

הבריחה הגדולה ביותר היא מן האמת, מן המציאות. הדמויות מסתתרות בחסות התיאטרון, הקברט. מאחורי מסכת "הצועני". דמות הצועני כדמות שלעד נודדת, לא משתקעת, עוסקת בכשפים וקוראת בקלפים. כל זה הוא למעשה מסכה בה הדמויות מנתקות עצמן מן המציאות. משחקים ב"כאילו" כשזה נוגע לפחדים הכי גדולים שלהם. דוגמה לכך היא דמותו של בוגו. צועני נודד שברח מהכלא, רוצה לעזוב את יפו לאיסטנבול, או לכל מקום אחר לצורך העניין. הוא לא רוצה להשתקע במקום אחד אלא תמיד לנדוד. הוא אינו יודע מי היה אביו האמיתי. נאמר עליו כי "אי אפשר לסמוך עליו" בזמן שהיה בכלא לא סמכו עליו האסירים והסוהרים כאחד. ושהוא "בוגד יותר מהר מחתול".

הקונפליקט המרכזי במחזה מוצג בין דמויותיהם של בוגו הצועני ושל סמול הרוצח. סמול רצח את החתנים של מריולה אשר יועדה לו מלידה בזה אחר זה ונכלא. כל פעם ברח מחדש לרצוח את החתן הבא. במחזה נראה כי סמול מגיע להבנה שכלאו ועונשו האמיתי הוא הבריחה עצמה מן המציאות שמתממשת בדמות הצועני. הכלא הוא מבחינתו אימוץ זהות שכולה זיוף. "חשבתי שאני מלך" הוא אומר "בסוף אתה נהיה מה שהם רוצים שתהיה. דייסה. בידור." משפט זה מבטא למעשה את הקונפליקט המרכזי שהוא בין הבריחה מן המציאות להתמודדות עמה ולקיחת אחריות. מעשה הרצח נתפס במחזה כקריאת תיגר על החיים והמציאות, כנגד הפשרה שבלהעמיד פנים. המחזאי מציב לנו אומנם השקפה פסימית על המציאות, או לפחות את הסכנות שבהתמודדות אימה. הדרך היחידה לא לחיות כצועני, לחיות מאחורי מסכה, יביא את האדם למעשה אלים וקיצוני. זאת אם לא יקרוס תחת כובד המציאות וידחק בסופו של דבר אל הזהות הבדויה, אל הבידור. כמו סם משכך לפחד. ישנם שתי אפשרויות בעולמו של המחזה להיות שחקן או רוצח. "שחקן איננו הורג ורוצח איננו משחק".

דמות הצועני הוא למעשה מראה משקפת את דמותו של היהודי הגולה. מדינת ישראל היא מדינת מהגרים יהודים מכל העולם. לא בכדי המחזאי שם בפי גיבוריו מילים בשפות רבות ולא מגביל אותן לעברית. המחזאי אלוני שואל במחזה את השאלה, האם לא מוטב לנו לנדוד? האם ניסיון לקחת אחריות על גורלנו, עצמאותנו, הקמת מדינה וקיבוץ הפליטה היהודית בו במקום בגולה לא בסופו שלדבר תביא עלינו חורבן?

המחזה נכתב בשנת 1971 בישראל. בתוקפה שלאחר מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה, החברה הישראלית הייתה שרויה במה שכונה "הקונספציה". שמדינת ישראל היא מעצמה בלתי מנוצחת ושמדינות ערב הן חלשות ואין להן דרך להביס אותנו. באותה תקופה ישראל אף כבשה את שטחי יהודה ושומרון ולמעשה קיבלה לידה את השליטה בקרוב למיליון ערבים שלא היו אזרחי המדינה. סמול מייצג במחזה את הדור הצעיר שגדל על מיתוס המלחמה שמדינת ישראל מזינה אותו. לסמול יש אמונה כי הוא הצודק וזכותו לקבל את בחירת ליבו כי "זה נכתב בכוכבים" מה שמבטא את התפיסה המשיחית הקיצונית שהתעוררה בעם ישראל עם כיבוש ירושלים העתיקה ויהודה ושומרון. האמונה שלנו מגיעה הארץ בזכות דתית מיסטית. שאנחנו בלתי מנוצחים ושהתאבה לכוח בסופו של דבר תביא למפלתנו, המוסרית והקיומית.

האקדמיה לאמנויות הבמה של דים אמור

הטקסטים לשימוש אישי בלבד!
האקדמיה אוסרת :
לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או אמצעי אלקטרוני ו/או אופטי או אחר כל חלק שהוא מהחומר.
שימוש מכל סוג שהוא בחומר ( טקסטים ) אסור בהחלט,
אלא ברשות מפורשת בכתב מהאקדמיה לאמנויות הבמה.

להרשמה התקשרו:

טל׳: 077-5518861
נוסף: 050-3350753

שעות הפעלות:

בימי : א׳-ה׳ בלבד

בין השעות:

10:30-18:30

קורס מתקיים:

רח' המסגר 56 תל אביב יפו.

האקדמיה פועלת במרכז ת"א במיקום מושלם ונוח. מתכונת ההוראה הינה חדשנית ומודרנית המעניקה לכל סטודנט אפשרות לביטוי אישי ותמורה מלאה בכל רגע בשיעור. תוכנית הלימודים והמורים המבוקשים ביותר בישראל יצרו חווית לימוד אחרת שאותה ניתן להשיג בלעדית באקדמיה.

אין עוד מקום כזה בישראל.