עלילת  אנטיגונה

הטרגדיה ביוון התפתחה מפולחן דתי המלווה בשירים ובריקודים לכבוד אל היין, דיוניסוס. בפולחן הופיעו מקהלה של גברים מחופשים לבעלי חיים, בייחוד לתייש. תקופת סופוקלס המאה ה – 5 לפנה"ס היתה תקופה של שלטון דמוקרטי באתונה אך העלילה מבוססת על המשטר המלוכני עריצי שהיה מנת חלקה של המאה ה – 13 לפנה"ס. באותה עת כל החברה היתה דתית, האמינה באלים וצייתה לאלים באופן עיוור ללא שיקול דעת אישי.

פרולוג 

המחזה מתחיל בבוקר שלאחר המלחמה בה נהרגו שני אחיה של אנטיגונה. אנטיגונה נפגשת בסתר עם אחותה איסמנה, על מנת לשתף אותה בידיעה שהגיעה לאוזניה, כי האחים שלהם נהרגו בקרב, זה מול זה. אטאוקלס, שהגן על העיר יזכה בקבורת פאר, ואילו גופת פוליניקס, על פי צו המלך קריאון, לא תקבר ותשאר מאכל לחיות ועופות, משום שהוא תקף את העיר. אנטיגונה משתפת את איסמנה בהחלטתה להפר את צו המלך. איסמנה מתנגדת למעשה של אנטיגונה, ולא מוכנה לשתף איתה פעולה. בוויכוח המתפתח ביניהן, מציגה אנטיגונה את עמדתה כי רגש הנאמנות למשפחה, רגש לכבוד המת, ונאמנות לצו האלים המחייבים קבורת המת הם אלו המנחים אותה. איסמנה מציעה לה לנהוג בתבונה לפני שהיא מפרה את חוק המלך. היא טוענת כי הן רק נשים, צעירות, ששייכות למשפחה שכבר סבלה מספיק.

פרודוס

שיר פתיחה ראשון של המקהלה שכולל הצגת רקע שקדם לפתיחת המחזה. בשיר זה מתוארים קורות העיר תבי, קורות המלחמה, התוהו ובוהו, אמונה באלים, אמירת ניצחון המתייחסת להכתרת מלך על ידי האלים, ולשקט ולרוגע שהגיע אל העיר בהכתרתו של מלך. מכאן עולים 2 תפקידים למקהלה:1. הצגת רקע למחזה. 2. תפקיד דידקטי-חינוכי בהחדרת האמונה באלים כמנחילת דרך ומוסר אך גם כמי שמורה על ציות לחוק ללא גבהות לבב או גבהות לשון – גאוות יתר, היבריס, שמהווים חטא עליו האלים מענישים במיתה.

תמונה ראשונה

המלך קריאון מופיע לפני המקהלה, זוהי בעצם הופעתו הראשונה כמלך. הוא מסביר את סיבות עלייתו למלוכה ומדגיש כי הוא נקרא להנהיג את העיר ולטובתה, בשעה קשה לאחר מלחמה, הקשורה בבגידה, שהעמידה את העיר בפני סכנה. מסביר את תפקידו כמלך, ורק אז מכריז על הצו שאוסר על קבורת פוליניקס, ומזהיר כי מי שיפר את הצו – יומת. הצו מתקבל בהבנה על ידי המקהלה. בסוף הנאום מופיע השומר ומודיע כי גופת פוליניקס נקברה. קריאון מאוד כועס על השומר ומאשים אותו במעשה, אחר כך משחרר אותו שיחזור וימשיך לשמור על הגופה.

אודה – שיר הלל לגדולת האדם. השיר שוטח את סיפור גדולתו ושליטתו של האדם בחי ובצומח. אך יש סייג, מגבלה לגדולת האדם והוא/והיא המוות. מי שקובעים הם האלים . האדם צריך לשמור על חוקי המדינה וכך תישמר הממלכה והמדינה ובאותה עת חייב האדם לשמור על חוקי אלוה – האלים. רמז לסתירה שעתידה להתבטא בקונפליקט של המחזה, שנסוב על פרשנות חוק האלים.

תמונה שניה

שומר חוזר לארמון, ומוביל אחריו את אנטיגונה, אותה תפסו בזמן שניסתה לקבור את גופת פוליניקס.

קריאון שואל את אנטיגונה אם היא מודה, אולי לא שמעה על הצו, ואם העיזה להפר את הצו. אנטיגונה מודה ולא מכחישה, מודיעה ששמעה על הצו, וכן, היא העיזה להפר את הצו, משום שזה לא צו של אלים.

כאשר איסמנה מזהה את הדרך ללא מוצא, את מותה הקרב של אנטיגונה, היא מחליטה לחשוף בפני קראון את המידע בדבר נישואיהם הקרבים של בנו של קראון – הימון, לאנטיגונה (בני דודים). אך קראון שבז לאישה ומדמה את האישה כחלקה שחורשים בה, דוחה מכל וכל קשר זה ואומר בעקיפין להימון כי עליו לחפש חלקה חדשה כדי לחרוש בה.

אנטיגונה היא המורדת הקלאסית, שכן אין מרד מתקיים ללא מורד, שסבור שהצדק לצידו. המורד הקלאסי הוא זה המעדיף למות בגבורה מלחיות בבושה (לא לקיים את הערך שבו הוא תומך).

אודה  – אודה זו עוסקת בגורל. כאשר האלים מחליטים לנקום באדם, גורלה עובר נדור לדור. כמעין גמול דורות. גורל דטרמיניסטי- קבוע מראש. רמז לכך שאנטיגונה היא זרע טומאה אשר משלמת על חטא אביה אדיפוס. באודה זו נרמז כי גורלה של אנטיגונה נקבע ללא קשר למעשה שלה כיוון שהיא נידונה למוות מיד עם לידתה.

תמונה שלישית

היימון בנו של קריאון מנסה לשכנע אותו לא לקיים את עונש המוות לאנטיגונה בגלל שהפרה את הצו. היימון בתחילת דבריו מחניף לאביו ומבטא דברי כבוד כלפיו. קריאון טוען כנגדו, שאין באפשרותו לחזור בו מהצו, כי הדבר יציג אותו כפחדן בפני כל העיר, בעיקר כאשר מדובר באשה וקרובת משפחה. היימון מנסה דרך נוספת וממשיל לאביו שני משלים: הראשון – באשר לעץ ליד הנחל שמתכופף עד שתעבור הסערה, ולכן מחזיק מעמד ולא נתלש. השני – המפרש, אשר בשעת הסערה מרפים אותו וכך הספינה לא מתהפכת. היימון לא מצליח לשכנע את אביו לנהוג כמו העץ וכמו המפרש, ולאפשר לסערה לחלוף. הדיאלוג ביניהם הופך לוויכוח מר והימון יוצא בכעס. קריאון מחליט שלא יהיה עונש שווה לשתי האחיות, את אסימנה ישחרר מהעונש, ואת אנטיגונה יוציא מחוץ לעיר, שתמות שם.

בתמונה זו שוב עולה האנלוגיה בין הדמות של קראון לבין סביבתו, הפעם הימון. האנלוגיה הזו מעצימה את אופיו הנחוש, הקיצוני ובמיוחד את ההיבריס (גאוות היתר) בה לוקה קראון – לא מקשיב לצעיר (לבנו הימון), למבוגר (למקהלה) ובמיוחד מאתגר את האלים באומרו שאם הם יחשבו שאנטיגונה צודקת, הם ישחררו אותה. כביכול סוג של ערעור על מידת הצדק שלהם. כאן בוודאי בולט מאוד ההיבריס של קראון, שכה משוכנע בצדקת דרכו.

הישג היחיד של הימון בדיאלוג זה הוא נסיגתו של קראון מדרישתו להמית גם את איסמנה.

אודה  – המקהלה שרה שיר בנושא האהבה ומלמדת כיצד היא מושלת באדם. אנשים יקריבו את עצמם למען האהבה והאהבה מצידה דורשת קורבן. הדיון באודה זו הוא משמעות הרגש וההקרבה בגינו.

תמונה רביעית

אנטיגונה מובלת על ידי כוח משמר אל מחוץ לעיר, היא מספרת על המחשבות שלה, היא מצטערת על כך שתמות צעירה, ולא תתחתן, לא תהיה אם, לא תראה את ילדיה. אנטיגונה מבכה את גורלה, אך היא לא מתחרטת על המעשה, לא מבקשת חנינה, ולא סליחה.היא מנחמת את עצמה כי תפגוש את הוריה ואחיה האהובים. קריאון מבקש מהשומרים שימהרו להוציאה למערה.

לראשונה נראה מידה רבה של אנושיות בדמות של אנטיגונה שמצרה (מצטערת) על מותה הקרב ועל חייה הקצרים שלא הספיקה למצותם. היא ממשיכה להיות עיקשת בדעתה ולדבוק בצדקת דרכה. נאמנותה למשפחתה, לערכיה שלדידה (לדעתה) הם מוסריים, מנחה אותה במעין מונולוג של תמונה זו. אומנתה באלים לא מתערערת והיא סבורה שהיא נענשת על על סמך המעשה שעתה כי אין לה ספק בצדקתה אלא בגלל היותה זרע טומאה. לפיה יש גמול דורות – אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה. לכן עונשה. היא משלמת על חטא אביה, אדיפוס. לדעתה הטרגדיה האישית שלה היא תוצאה של גורל ולא של אופיה או מעשיה ושוב  – אין לה עוררין על מעשיה. למרות מצבה הקשה היא אינה נשברת. המקהלה מנסה להטיף לה מוסר על מידת ההיבריס שלה, שיש בו חטא.

אודה  – מטרת האודה היא לנחם את אנטיגונה עפ אגדות יווניות מפורסמות ולומר לה שעוד רבים וגדולים ממנה קיפחו את חייהם כמוה אך הם קיבלו את עונשם בהכנעה ואין להימלט מצו הגורל, צו האלים.

תמונה חמישית

טריסיאס הנביא מגיע לקריאון ומנסה לשכנע אותו לקבור את המת כי כל הסימנים מראים שהאלים כועסים על השארת הגופה חשופה, והדבר יביא אסון כבד. קריאון לא מוכן להקשיב, ומאשים את הנביא כי קיבל שוחד ממתנגדי המלך על מנת להפחיד אותו ולהשפיע עליו בסיפורים על האלים. הנביא מסתלק,

ואז ראש המקהלה אומר לקריאון, שכדאי להקשיב לנביא שאף פעם לא טעה. קריאון מחליט להישמע לדבר ראש המקהלה ולעשות כדבריו – להוציא את אנטיגונה מן המערה, ולקבור את פוליניקס.

טירזיאס פותח את הדיאלוג עם קראון בניסיון לשכנע אותו לשנות את עמדתו ביחס לשני נושאים – לא להעניש את אנטיגונה והשני – לקבור את פוליניקס. טירזיאס מסביר את המצב בכך ש קראון נקלע ל "אתה ניצב על עברי פי פחת" – על סף סכנה. החוזה פותח בתיאור המתרחש במזבחות האלים. אנשים מבקשים להקריב קורבן והוא העופות השונים. אלא שעופות אלו כרסמו, שיסעו ונגעו בגופתו של פוליניקס ולכן הם טמאים. האלים מסרבים לקבל את הקורבן (היענותם וקבלתם של האלים צריכה להתבצע על ידי הורדת אש משמים) האש משמים לא יורדת והמזבחות טומאו על ידי פגרי העופות. הווה אומר; האלים כועסים על הפקרת גופתו של פוליניקס וסבורים כי הפקרתו היא חטא ופשע ובעצם פרשנותו של קראון המזהה את פוליניקס כבוגד, אינה נכונה. בדבריו ניצב טריזיאס לצד אנטיגונה, שפעולתה היא היא הנכונה. קראון כועס וזועם על טריזיאס הישיש. לועג לו וטוען כנגדו כי הוא נמכר לכסף ודבריו נובעים מבצע כסף. קראון מאשים את כל הנביאים בהתמכרותם לכסף ולכן שהמניע בנבואתם הוא כסף. הוא מסרב להקשיב לזקן ממנו ולא רוחש כבוד, כמו כל העם, לתפקיד של הנביא.

טריזיאס מאשים את קראון בשני חטאים: 1 – בציוויו להמית את אנטיגונה, 2 –  מניעת קבורתו של פוליניקס. אם לא יתעשת קראון ויתקן את המעשים עליהם ציווה, הוא מטיל עליו קללה, נבואת זעם : בקרוב ביתו של קראון ימלא מקוננים, בעקבות מותם הקרב של כמה מבני ביתו של המלך,  ושמו יהיה שנוא בכל הארץ.

לאחר משמע דברים אלו, מחליט קראון לסגת בצעד חריג ובלתי צפוי וזאת לאחר שהמקהלה מבהירה לקראון כי מעולם הנביא לא חזה שקר וכל נבואותיו מתגשמות. קראון מבקש עצה מהמקהלה וזו אומרת לו ללכת לשחרר את אנטיגונה ולקבור את פוליניקס. קראון מודה כי לבו שסוע והוא לקה בגבהות לב, בהיבריס ועל כך הוא מבקש מחילה "אני אלך (הולך בעצמו לקבור את פוליניקס ולא השליחים או הזקיפים)…אני כריתי לה קברה, אני אקרא לה דרור…חוק האלים נורא מאוד,ואנו עבדיו עד אחרון יומנו". קראון משכיל להבין כי חוק האלים קודם לחוק המדינה.

פין – שיר סיום

פין – שיר סיום של המקהלה. בד"כ אמור להיות שיר שמח. המקהלה סבורה שהכל בא על מקומו בשלום לאחר שקראון נסוג. המקהלה חושבת שהסדר שב על כנו ולכן היא שרה שיר הלל לעיר תבי. שירה זו מתוך הנחה שאם יבוצע טקס קבורה לפולינקס, האלים יתרצו ואם אנטיגונה תקבר גם העם לא יתמרד. אך המקהלה שרה את שירה לפני שהאירועים שאמורים היו להביא שקט לממלכה התרחשו.

אכסודוס – אפילוג

שליח מספר על מה שקרה, קריאון רץ לקבור את פוליניקס, ואז כשהגיע למערה, גילה שאנטיגונה כבר התאבדה, היימון היה שם ובכה, והתאבד גם הוא. בזמן שהשליח מספר זאת, אשתו של קריאון אירודיקה, נמצאת על הבמה, והשליח מספר לה על כל הפרטים. המלכה יוצאת מהבמה, וקריאון מגיע עצוב ממה שקרה, לאחר שהבין כי בגלל טעות שלו איבד את בנו ואת אנטיגונה. השליח מספר לו כי גם אשתו התאבדה עכשו בגלל מה ששמעה. קריאון מבקש להכנס לארמון כאשר מבין שבגלל הגאווה שלו איבד את כל משפחתו.

האקדמיה לאמנויות הבמה של דים אמור

הטקסטים לשימוש אישי בלבד!
האקדמיה אוסרת :
לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או אמצעי אלקטרוני ו/או אופטי או אחר כל חלק שהוא מהחומר.
שימוש מכל סוג שהוא בחומר ( טקסטים ) אסור בהחלט,
אלא ברשות מפורשת בכתב מהאקדמיה לאמנויות הבמה.

להרשמה התקשרו:

טל׳: 077-5518861
נוסף: 050-3350753

שעות הפעלות:

בימי : א׳-ה׳ בלבד

בין השעות:

10:30-18:30

קורס מתקיים:

רח' המסגר 56 תל אביב יפו.

האקדמיה פועלת במרכז ת"א במיקום מושלם ונוח. מתכונת ההוראה הינה חדשנית ומודרנית המעניקה לכל סטודנט אפשרות לביטוי אישי ותמורה מלאה בכל רגע בשיעור. תוכנית הלימודים והמורים המבוקשים ביותר בישראל יצרו חווית לימוד אחרת שאותה ניתן להשיג בלעדית באקדמיה.

אין עוד מקום כזה בישראל.