אפצ'יק: פְּסְסְסְט!
צ'ופק: [פוקח עיניו בבהלה]
מה? מי? מי שם?
אפצ'יק: [נבהל מבהלתו של צ'ופק]
אף אחד! כלום! אוויר!
צ'ופק: אפצ'יק?
אפצ'יק: [מבטל עצמו, במרירות]
אפצ'יק, אפצ'יק! אני אומר לך "אפצ'יק, אפצ'יק", ומי יודע מה מתחולל אצלי בינתיים בגוף! תהליכים שאני אפילו לא מרגיש אותם! אם בעוד חצי שנה יגלו סרטן – הלא יש אפשרות שהתהליך הממאיר התחיל כעת, ממש ברגע זה תא סרטני אצלי בוֵשט או בכבד התחיל להתפצל, כלומר: החלה הספירה לאחור!
צ'ופק: מה באת ואיך מצאת?
אפצ'יק: שכבתי בבית בחושך וחשבתי: הנה, אולי ברגע זה שאני שוכב מתחיל אצלי תהליך ממאיר, תא סרטני מתחיל להתפצל, אז אמרתי: צריך לקום, להתנער, לבקר חבר, להשתחרר ממחשבות מעיקות. אמנם אצלך לא משתחררים מכלום, אבל איזה ברירות כבר יש לי? – הלכתי אליך, דפקתי, חושך, על הדלת פתק: "למקרה חרום נמצא הלילה בכתובת זו וזו!", מאוד התפלאתי, "כתובת זו וזו?", ויחד עם זה ניקרה בי כל הזמן המחשבה…
צ'ופק: שאולי ברגע זה מתחיל אצלך תהליך ממאיר.
אפצ'יק: אני לא אוהב שממשיכים לי את חוט המחשבה! בקיצור, באתי לפה, הנה אתה פה ואני מספר לך הכל, ואולי דווקא ברגע זה שאני מספר לך מתחיל אצלי… שמע, אני לא יכול להיפטר מהמחשבה הזאת! אני לא מפסיק לפחוד למות! מתי אחיה?!
[קופץ ומתיישב על אדן החלון]
ומה אצלך? מה אתה עושה פה? ממה א ת ה לא יכול להיפטר?
צ'ופק: התארסתי!
אפצ'יק: [נבהל]
אוי!
צ'ופק: [נבהל]
מה קרה?!?
אפצ'יק: התארסת! גם אצלך התחילה, זאת אומרת, מין ספירה לאחור!
צ'ופק: [מייבב]
מבין את האבסורד? תופש את העיוורון האנושי?! הצעתי נישואים – והסכימה!
אפצ'יק: מי?!?
צ'ופק: אני יודע? – אחת! נטפלה, התארסה, עכשיו רוצה גם אהבה!
אפצ'יק: לא פחות! בחורה עם אמביציות!
צ'ופק: ושיתייחסו אליה היא רוצה! שיגלו ענין! יישבו איתה, ישוחחו איתה… שמעת? – גם לשוחח היא רוצה!
אפצ'יק: על מה יש לשוחח אם היא לא חולה?
צ'ופק: אני שואל אותך! עליה! על האהבה שלי אליה! על החיים שלי בלעדיה בעבר, ועל החיים שלי איתה בעתיד, וכמה היא זו לא מישהי אחרת, ואיך מישהי אחרת זו לא היא… בקיצור: כל מה שכולל אותה! ובשביל מה לי כל העסק? לא היה עדיף לי לשחק לבד עם המקסיקני ולהרדם לבד?! אבל לא, אני רציתי אשה אמיתית! מים וגאזים! מהדמיון כבר לא היה נאה לי! רציתי משהו ממשי בידיים, כמו כולם, משהו שרשום במשרד הפנים! בגרות! ישר תפסו אותי היא והאמא שלה ומאדאם דה-לה-פנדרצקי, הרביצו, השפילו, הלבישו תחתונים על הפרצוף! בסוף התנפצתי לדה-לה-פנדרצקי על הנעל! שהיא רק לא תיכנס להריון!
אפצ'יק: מי? הדה-לה-פנדרצקי?
צ'ופק: לא, שטינס ארוסתי.
אפצ'יק: אומרים שסיכוי קלוש מאוד אם על הנעל, ועוד של אשה אחרת.
צ'ופק: אני יודע? אני מאוד מקווה. אני לא ארגע עד שאראה אצלה מחזור! איחס, ולדות! מטפטפים מהמקסיקני לקבור אותך עם המקסיקני ביחד! אולי אתה רוצה אותה?
אפצ'יק: את מי?
צ'ופק: את שטינס. קח אותה, היא שלך.
אפצ'יק: השתגעת? במצבי? בדיוק כשאולי מתחיל אצלי…
[ופתאום, ניצן קטן של להיטות. קופץ פנימה לתוך החדר]
ואיך היא? מעמידה?
צ'ופק: מעמידה? לא המקסיקני נעמד לך כשאתה רואה אותה, אלא השערות סביבו נעמדות מבהלה!
אפצ'יק: אוי ואבוי! אין משהו, נקודת אחיזה, תחת?
צ'ופק: לאמא!
אפצ'יק: לקחת אשה כשהתחת אצל האמא?!
צ'ופק: אני לקחתי?! אני אומר לך שלקחו א ו ת י ! אני בשבי!
אפצ'יק: אז מה, תחלום על הגבעות של האמא מהמישורים של הבת?
צ'ופק: [מייבב]
אוי, עבודת פרך מחכה לי לשארית ימי חיי! אני כל-כך לא אוהב להכניס את המקסיקני ככה לחורים זרים! אני יודע מה מחכה לי שם? – רטוב, חשוך, לפעמים איזה בדל-חוט, פיסת צמר-גפן נשכחת, סכין-גילוח חד, קופסאות סרדינים ריקות, קליפות תפוחי-אדמה, פגר חתול, פריג'ידר נטוש…
אפצ'יק: השד יקח אותן, אתה תוקע – ובדיוק מתחיל לו תהליך ממאי…
צ'ופק: [נבעת לפתע, לופת את אפצ'יק]
אז מה, שגיאה?!?
אפצ'יק: [לופת אותו אף הוא בפחד]
נוראה! ואצלי, ממאיר?!?
צ'ופק: סיכוי גדול שכן! פתאום כל-כך ברור לי: שגיאה! שגיאה!
אפצ'יק: שמע, החיים זה חתיכת מהלומה!
[הם לפותים זה בזרועות זה]
צ'ופק: אוי, כמה אתה צודק! אני אבוד! אני אבוד?
אפצ'יק: שלא יהיו לך פקפוקים!
צ'ופק: לנצח?
אפצ'יק: ואיך לא?!?
צ'ופק: אולי אפשר לתקן?
אפצ'יק: אי אפשר לתקן – אפשר רק לשבת ולקונן! הכל רע, הכל בלי אפשרות תיקון, והכל לנצח נצחים עד המוות!
צ'ופק: אוי, כמה אני מקונן!
אפצ'יק: ואצלי, אפשר לרפא?
צ'ופק: שום דבר!
אפצ'יק: ממאיר זה ממאיר, מה?
צ'ופק: סיכוי גדול שכן!
אפצ'יק: כי המנגנון החיסוני אצלי חלש מאוד?
צ'ופק: בין היתר!
אפצ'יק: כמה אתה צודק! אמות?
צ'ופק: אל תפקפק בזה לרגע!
אפצ'יק: אוי, כמה טוב שיש חברים בעולם לספר לך את האמת ולהפחיד אותך עד מוות!
[צ'ופק מתכווץ תחתיו על הארץ]
מה אתה עושה? כבר מתאבל עלי?
צ'ופק: אני חותך לי את הלב מחרטה על כל מיליוני הרגעים בחיי שיכולתי ללכת בדרך אחת והלכתי בדרך אחרת עד שהגעתי לכאן! הרי רק בשביל להתחרט נחוצים איזה שבעים-שמונים שנות חיים – ומתי נחיה בשביל לחיות?
אפצ'יק: [צוחק צחוק חד ומר]
מי יחיה מי?!?
צ'ופק: שלוש פעמים "אוי!" לרגל המצב:
[מכריז בקול]
* לשימוש אישי בלבד
להרשמה התקשרו:
טל׳: 077-5518861
נוסף: 050-3350753
שעות הפעלות:
בימי : א׳-ה׳ בלבד
בין השעות:
10:30-18:30
קורס מתקיים:
רח' המסגר 56. תל אביב – יפו.
האקדמיה פועלת במרכז ת"א במיקום מושלם ונוח. מתכונת ההוראה הינה חדשנית ומודרנית המעניקה לכל סטודנט אפשרות לביטוי אישי ותמורה מלאה בכל רגע בשיעור. תוכנית הלימודים והמורים המבוקשים ביותר בישראל יצרו חווית לימוד אחרת שאותה ניתן להשיג בלעדית באקדמיה.
אין עוד מקום כזה בישראל.